ויוסף שאול (אלישר) יט

פרק ו' הלכה אי העושה אוב או ידעוני וכו' היה שוגג מביא חטאת קבועה עיין להרב לח"מ שהקשה על הרמב"ם דכאן פסק כריו"ח אליבא דר"ע ובפרק א' מהלכות שגגות פסק כרבנן ועוד הקשה עליו עיי"ש וליישב דברי הרמב"ם ז"ל כתב דסובר דיש ידעוני במעשה ויש בלא מעשה ובידעוני שאין בו מעשה כ"ע סברי דפטור וביש בו מעשה בין ר"ל ובין ריו"ח ס"ל דחייב אלא דפליגי באם עשה אוב וידעוני דריו"ח מחייב אחת משום דבלאו אחד נכללו ור"ל סבר דחייב שתים משום דמיתתן מחלקתן ומאי דלא מנה התנא ידעוני בכלל החטאות משום דיש ידעוני שאין בו מעשה ולא פסיקא ליה עיי"ש, וק"ל דלפי"ז איך יבאר שיטת הגמ' דקאמרה וריו"ח מ"ט לא אמר כר"ל וכו' דמאי בעי דיסבור כר"ל מאחר דריו"ח טעמו ונמוקו עמו דסבר דאפילו במעשה אינו חייב אלא אחת משום דהקרבן תלוי בהלאו ואיך יסבור כר"ל היפך סברתו

ועוד ק"ל על ישובו בעד תירוץ ר"ל דאין בו מעשה והיינו דלא פסיקא ליה וכו' דמה בכך היה לו להתנא לשנות בפירוש ידעוני במעשה והנה על זה י"ל דסתם ידעוני הוו בלא מעשה וכמ"ש בעצמו בהלכות שגגות פרק א' ה"א, ואין להקשות לר"ל מהתורה דחייבה על סתם ידעוני דכיון דס"ל דתלוי במיתתן בודאי דהוא ביש בו מעשה, הן אמת דגם לשיטת רש"י ג"כ קשה מאי בעי ור"ל מ"ט לא אמר כריו"ח דהלא משום דהוא סובר דמשום דהוי אין בו מעשה אין חייבים קרבן ואיך יסבור נגד סברתו, ואין לפרש דכוון דנכללו בלאו אחד בכדי שלא לחייב שתי חטאות ממילא דעל אחת חייב דא"כ מאי בעי וריו"ח מ"ט לא אמר כר"ל דהרי הוא פירש טעמו כנז' והיה נראה לי לפרש כוונת המקשה ור"ל מ"ט לא אמר כריו"ח דהרי אפילו ריו"ח דסבר בלאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו עכ"ז הוא סובר בקרבן דחייב כ"ש ר"ל דסבר דכן לוקין על לאו שאין בו מעשה שיתחייב קרבן וטעמא דלא מנה מתני' ידעוני בודאי משום דנכללו בלאו אחד ועל זה תירץ דכללא דלאו לאו כללא וכו' אלא דאעיקרא אין חיוב קרבן משום דאין בו מעשה אלא דעיקר התירוץ חסר, וביאור אחר לא מצאתי אבל לפי פירוש הרב לח"מ אין כוונת המקשה מובנת כלל

פרק ז' הלכה ה' הלוקח גרוטאות וכו' וכתב הכ"מ דפסק כרבא וכו' וכ"ש היכא שלא משך אעפ"י שנתן מעות דיחזיר עיי"ש מ"ש כ"ש לא מובן וצ"ע

שם הלכה ט' ע"ז וכל משמשיה וכו' כתב הלח"מ ונראה דיש לחלק בין יין נסך לע"ז דיין נסך דהוא קיל משום דאיסורו אינו אלא מדברי קבלה כמ"ש התוס' פרק הערל דף פ"א. בד"ה ריו"ח עכ"ל וכמו כן כתבו התוס' במס' זבחים דף ע"ב ע"א בד"ה אלא למ"ד וכו' דיין נסך הוא מדברי קבלה ולא כתיב איסורא באורייתא ועיין תוס' ע"ז דף כ"ט ע"ב ד"ה יין מנלן ודף ס"ב ע"א ד"ה מ"ט שכרו אסור דכתבו דיין נסך אסור מן התורה ובדף נ"ב ע"א בד"ה תנהו ענין לכלים וכו' כתבו דאף דקרא דויאכלו זבחי מתים הוא מקבלה עד דאתא דוד גמרא גמירי לה ואתא דוד ואסמכיה אקרא והנה בעד התוס' עצמם יש לתרץ דהתוס' של מס' ע"ז הוא מיוחס לרבינו פרץ כמ"ש בשם הגדולים אות ח' והובא בגליון הש"ס בדף ב' ע"א, והרמב"ן ז"ל בשיטתו למס' ע"ז דף ל"ו ע"ב ד"ה ועל יינם כתב וז"ל אבל יין שנתנסך ממש לע"ז מדאורייתא אסור כמפורש לעיל מאשר חלב זבחימו יאכלו.