ויוסף שאול (אלישר) יח

אמר המחבר בדרך לימודי במ' ע"ז עברתי גם ע"ד הרמז"ל השייכים למסכת, ובאיזהו מקומן נתקשיתי באיזה דברים ואמרתי להציגם פה בסוף הספר. הרמב"ם הלכות ע"ז

פרק ב' הלכה ט' מגדף שחזר בו תוך כדי דבור וכו' כתב הכ"מ וז"ל וצ"ע בפרק הנשרפים גבי הא דאמרינן ורבנן מגדף הוראת שעה היתה עכ"ל לא זכיתי להבין קושייתו דשם נאמר על החבישה ולא על התראה, ואם נפרש כוונתו דזה שנהרג בלא התראה היתה הוראת שעה ואין ללמוד משם לא שייך לזה לשון וצ"ע דנקט דנראה שיש סתירה לדברי רבינו, אבל נ"ל בכוונת קושייתו דמשם יש ללמוד דצריך התראה דהרי אמרו דחבישה הוראת שעה היתה דאם באמת כמו שפסק הרמב"ם דאין צורך בהתראה א"כ שפיר חבשו אותו שאם יצא דינו ליהרג יהרגו אותו כיון שאין צורך בהתראה אבל אם צריך התראה למה חבשו אותו שאפילו שדינו ליהרג הרי חסרה התראה וע"ז אמרו הוראת שעה שאפילו שהיה צורך בהתראה עכ"ז הוראת שעה היתה מזה נראה דבעלמא צריך התראה

בפרק ג' הלכה ט' העושה ע"ז לעצמו וכו' וכן העושה ע"ז לאחרים, מקיר הלכה זו עיון בהרא"ם פרשת יתרו שהביא מהמכילתא וכתב הלח"מ והעושה ע"ז לעצמו וכו' וז"ל קשה היכא דאחרים עשו לו אמאי לוקה והא הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וכו' ולי קשה דאם עושה הע"ז הוא ישראל אין שליח לדבר עברה ואם הוא עכו"ם אין שליחות לעכו"ם שילקה על ידו ועיין בספר חקרי לב ח"ב יו"ד סי' י"ב שהאריך בזה דאין שליח לדבר עברה

ועל השגת הראב"ד ז"ל דהוי לאו שבכללות וכו' אין שום דמיון דלא תעבדם הוי לאו שבכללות כמו לאו דלא תאכלו על הדם וכמו שדקדק רבינו וכתב (בהלכה ו') ואינו לוקה על אחד מהם לפי שאינן בפירושו אבל לאו דוכל תמונה הוי כמו לאו דלא תעשה כל מלאכה דכלל כל מין מלאכה

פרק ד' הלכה ו' ובין שהודחה כולה וכו כתב הכ"מ וז"ל ומ"ש בפרק שאחר זא ואם הודחו רוב העור אחריו נסקל היינו לומר דאם לא הודחו אחריו רוב העיר אינו נסקל משום מדיח אבל נסקל משום מתנבא לעכו"ם ודבריו אלו צריכים ביאור דמאי ק"ל הלא בתחילת דבריו הוקשה לו מדברי הרמב"ם אלו ויצא לחלק בין נעשות כוונתו ללא נעשית כוונתו, ואם כוונתו דבנביא לא שייך נעשית כוונתו א"כ אמאי צריך עד שיודחו רוב העיר. לא היה לו לכלול בקושייתו גם דברי הרמב"ם אלו אחר שלא יתיישבו בתירוצו. ועוד דאם כמ"ש דנסקל דוקא משום מתנבא לע"ז למה תלה הרמב"ם הסקילה באם הודחו רוב העיר דמשמע מזה דאם לא, הוא נסקל והיה לו לתלות הסקילה בכיון שנתנבא נסקל, ועוד שלא היה לו להרמב"ם להשמיט דין זה דגם אם הודחו איזה אנשים דנסקל ועל הכל מה שכבר הקשה הלח"מ דדין מתנבא לע"ז אינו בסקילה כי אם בחנק (עי' בס' עבד המלך בה' עכו"ם פנה ה"א תוך אות ג').