ויוסף שאול (אלישר) קעט

(א"ה נ"ל דאם לכתחלה לא יצא בדרבנן אף דבדיעבד יצא שפיר שייך לומר כעין דאורייתא תקון אבל אם גם בלכתחלה יצא אין מקים לומר כעין דאורייתא תקון כיון דמדאורייתא לא יצא

) שם ע"ב: ומי מצית מוקמת כר"י דהא מדקתני סיפא ר"י מכשיר בקטן וכו' וק"ל דאי מוקמת כר"י מי ניחא והא מדקתני סופא ור"י מכשיר בקטן ולא קאמר בחרש ובקטן מכלל דמודה ר"י בחרש ועל כרחיך צריך לאוקמי בחסורי מחסרא וכו', ובזה יסולק מה שהקשו תוס' ד"ה דילמא ר"י וכו' דלא מצינו בשום מקום חסורי מחסרא לאוקמי אליבא דחד תנא, דלפ"ז הוא מוכרח, אח"כ מצאתי שכ"כ הגאון הרש"ש ז"ל במגילה דף ו"ט ע"ב על התוס' ד"ה דילמא ר"י היא ודו"ק

דף ל"ו ע"א: רבינא אשכחיה למר בריה דרב אשי דקזריק אביונות וקאכיל קפריסין וכו' עי"ש כל הסוגיא, בע"ב. דפריך ותיפוק ליה דנעשה שומר וכו' אלא אמ"ר היכן אמרינן דנעשה שומר היכא דאתיה בשעת גמר פרי וכו', רב נחמן כר' יוסי ס"ל דרבנן פליגי עליה ופירש"י ז"ל דהלכה כרבים והילכך אביונות בעוד שהקפריסין בהם לאו פרי נינהו, ר"ל דוקא סמדר ואינו אסור בערלה, וכ"פ הרמב"ם ז"ל דסמדר מותר בערלה פ"ט מהלכות מע"ש עיי"ש וקשה דאז לפי תירוץ זה אמאי הוה מר בריה דרבינא זריק אביונות הא כל עוד שהקפריסין בהם מיקרי סמדר לפי הס"ד, בתירוץ זה דסמדר מותר כאשר כתבנו וצ"ע כעת

(א"ה. נ"ל דמר בריה דרב אשי היה זורק האביונות המבושלים והיה אוכל קפריסין שעל פירות שלא נתבשלו, והיה מותר לו לאכול גם הפירות שלא נתבשלו אלא משום שהם סמדר ואינן ראוים לאכילה לא אכלם ע"כ

דף כ"ה ע"א, כשם שמצוה לשרוף קדשים כך מצוה לשרוף תרומה פירש"י ז"ל משום תקלה, וגם התוס' כתבו שהוא מדרבנן, ותמוה מ"ש אח"כ את משמרת וכו' שלך היא להסקה וכו' הרי משמע שהוא מדאורייתא ודו"ק ועיין מ"ש הגאון רעק"א בתוס' פסחים כתבו ונילף מתרומה מק"ו

ודו"ק

(א"ה. אחהמ"ר לא זכיתי להבין קושיתו דמקרא דלך יליף רק דמותרת בהנאה אלא כיון דמצוה מדרבנן לשורפה נקט בלשונו להסיקה תחת תבשילך, דמדאורייתא אפשר גם לאכילה לכלבים וזה הוא ביעורה כמ"ש רש"י פרק אלו עוברין דף מ"ו ע"א ד"ה כיצד מפרישין וכו' דכתב וז"ל ולשורפה או להאכילה לכלבים א"א דאין שורפים קדשים בי"ט הרי דכל ביעור נקרא שריפה ומ"ש רש"י ותוס' מדרבנן היינו דביעור ע"י שריפה הוא מדרבנן משום דדמי לקודש או משום תקלה)

דף קט"ז מהר"מ שיף כדי להפסיק בין פורעניות וכו' ע"כ כדי להפסיק וכו' נראה דפורענות דאתי ממילא אין להפסיק, אבל פורענות שהוא חטאת ישראל צריך להפסוק, שלא ליתן פתחון פה למקטרג ודו"ק

הרש"ש בגמרא דף נ"א: אמר רב הונא אמר רב וכו' מ"מ אינו מוכרח וכו' נ"ב נראה דמוכרח להגיה רבי דאי גרסינן רב למה פריך מרבי ולא פריך ממתני' כדפריך אליבא דשמואל, ועוד אי רב פליג עליה דשמואל איך לקמן עשה רב נחמן כשמואל הא הלכתא כרב

באיסורי

(א"ה. הא דלא הקשה ממתני' משום די"ל דמתני' איירי בדבר שאין דרכו להטמין ל"כ רבי בודאי דאיירי בדבר שדרכו להטמין דאל"כ מאי אתא לאשמועינן מתני' היא ועל קושיתו הב' איך ר"נ עבד דלא כרב י"ל דרב עצמו חזר בו מאחר שרבי חזר בו והא דאמרו