ויוסף שאול (אלישר) קעו

תורת מי חטאת וז"ב רק שלא ידעתי למה כתב הר"ש חרב הרי כחלל כי גם אם אינו כחלל צריך הזאה ג' וז' ודו"ק אח"כ מצאתי להרש"ש ז"ל שתיקן זה ע"ש

שם מ"ח תוס' חדשים בד"ה שירי וכו' אבל נפסק קצתו ונשאר מן החוט ומן הגרגרון מלא צואר קטנה טהור וכו' נ"ב צ"ל טמא

"שם פי"ב מ"ז תוי"ט בד"ה פחות מכאן יקוץ וכו' מוקי בגמרא דב"מ וכו' נ"ב שם הביא ברייתא סלע שנפחתה עד כמה וכו' עד שקל אבל משנתנו לא הביא וע"ש במהר"ם שיף ז"ל וצ"ע

שם פי"ח מ"ח תוס' חדשים בד"ה דעת הר"ב וכו' אבל דעת הרמב"ם אינו כן גם בחיבורו וכו' נ"ב דוקא בחיבורו אינו כן אבל בפירושו הוא כן וגם בחיבורו המעיין שם וראה שדעתו כמו בפירושו ויש ט"ס שם ודו"ק

שם פי"ט מ"ד תוס' חדשים ד"ה אף דהכא אין חילוק וכו' כיון שלא היה עליה המיזרן וכו' נ"ב צ"ל שהיה, והם דברי תוס' רעק"א באות מ"ו

שם פ"כ מ"ו במשנה סדין וכו' משיתבר וכו' עיין מ"ש הרע"ב ובנימוקי הגרי"ב הקשה עליו ח"ל וצ"ע כי בזה לא שייך לשון שבירה רק לשון קריעה וכו' ע"ש נ"ב עיין תוי"ט גירסת נא"י משישבר וכן צ"ל דברי הרע"ב ואין ספק דגרסי משישבר והיא היא וכו' ואין כאן צ"ע

שם פכ"ב מ"ד תוי"ט בד"ה כסא שקבעו וכו' ותו דהרי משנתנו לא שנאה לזו שבעריבה "אלא" אותם וכו' נ"ב צ"ל "אצל"

שם פכ"ג מ"ד תוס' חדשים ד"ה כסא של כלה וכו' ול"נ דה"ה וכו' נ"ב צ"ל דהיינו דוקא

שם בא"ד כיון שאינו מיוסד רק לכלה או "למת" וכו' נ"ב צ"ל לחיה

שם פכ"ז מ"ה בהרע"ב ד"ה ונמדד כפול וכו' שהוא ששה אורך על ששה רוחב וכו' נ"ב צ"ל שלשה רוחב

שם פכ"ח מ"ה תוי"ט בד"ה חמת וכו' "והן" הכסת וכו' נ"ב צ"ל וכן

שם פכ"ט מ"ב במשנה ג' כסתות של צמר שיש לה פשתן וכו' נ"ב צ"ל שש של פשתן

אהלות פ"ג מ"א בתוס' רעק"א אות י' בזה מבאר דמיירי באינה רצוצה "דאין" וכו' נ"ב צ"ל דא"כ

שם בא"ד "ואין" במה שאמר וכו' נ"ב צ"ל וא"כ

שם פ"ה מ"ד תוס' חדשים ד"ה וכן וכו' שטף "שבעלמא" וכו' נ"ב צ"ל שבעליה

שם מ"ה במשנה מפני "שהכל" טהורים וכו' נ"ב צ"ל שהכלים

נגעים פ"ד מ"ה תוי"ט בד"ה אם יש בו רוחב ב' שערות וכו' ואני נפלאתי וכו' "דהא ממתני' דבתרה" וכו' נ"ב דברים אלו אינם מובנים לי ועיין הרש"ש

"שם פיה מ"ב תוי"ט בד"ה וחזר הפשיון וכו' שתהא סביב המחיה מכל צד כשיעור ב' שערות וכו' נ"ב צ"ל עדשות"

שם פ"ח מ"ב עיין תוי"ט בד"ה או שהלכה וכו' ועיין בחידושי מהרי"ח מ"ש עליו ובסוף דבריו כתב וז"ל וא"כ הלא כאן במ"א כתב הרב תוי"ט בשם הרמב"ם דפורח מתוך ההסגר נמי טהור וכו' נ"ב לא זכיתי להבין כי כל זמן שלא הוסגר לא הוי טמא וק"ל

שם מ"ו תוי"ט בד"ה פרחה מזו לזו וכו' כיון דאילו הוה חזי ליה כהן וכו' נ"ב זהו היפך מ"ש למעלה דכל כמה דלא נזדקק וכו' וצ"ע ואולי יש לומר דלמעלה הוא למקרי פורח מן הטמא וכאן הוא להיות בטלה הטהורה לגבי טמאה וק"ל

שם פי"ב מ"ב תוי"ט בד"ה עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר וכו' ולא הבינותי