ויוסף שאול (אלישר) קעה

שם מ"ז תוי"ט בד"ה ושל הקדש וכו' תוס' פ"ב דב"ב דף כ"ו עכ"ל נ"ב עיי"ש הרש"ש

שם בד"ה רבי אליעזר בר צדוק וכו' וצ"ע למה דחאו מהלכה, נ"ב לא הבינותי קושייתו כי הרמב"ם ז"ל נימוקו עמו שהלכה כת"ק דאין נהנין לכתחילה ורק לתת בלולביהם מודה לר"א מטעם מצות לאו ליהנות וכו' אבל ליהנות בדבר אחר לא ודו"ק

שם פ"ד מ"ו בהרע"ב ד"ה הערלה וכו' ביבש במאתים ובלח וכו' עיין כאן בנימוקי הגרי"ב מ"ש עליו ונ"ב עיין שבת דף פ"ט ע"ב תוס' ד"ה אסורים בסופו פירש ר"ת כדברי הרע"ב

שם פ"ה מ"א תוי"ט בד"ה כל דבר וכו' דאינה נוהגת אלא "במעילה" נ"ב צ"ל בבעולה

תמיד פ"ה מ"ה היה כופה עליהן פסכתר עיין בהגהות וחידושים מ"ש ע"ז ונ"ב אינו מובן דזה אינו מבטל כלי מהיכנו כיון שיכול ליקח אותו ולתת אחר ומבטל כלי מהיכנו הוא אם האיסור בתוכו וזה פשוט וצ"ע

קנים פ"ג מ"א בהרע"ב ד"ה במה דברים אמורים וכו' ואם עשה כולין "למעלה" וכו' נ"ב צ"ל למטה. סדר טהרות

כלים פ"א מ"ד תוי"ט בד"ה למעלה מן הזב וכו' וכן מי שבעל "זבה" וכו' נ"ב צ"ל זב

שם פ"ו מ"ג במשנה שלש אבנים וכו' מירחה בטיט מקבלת טומאה משיסיקנה וכו' נ"ב קשה לי מאי שנא מתנור שבא מחותך במשנה ט' פ"ה שא"צ להסיקו שכבר הוסק והרי גם כאן כבר הוסקה זאת הכירה וצריך ישוב

שם פ"ז מ"ה תוי"ט בד"ה היו גבוהין וכו' ולשון "הרב" העודף וכו' וקרוב לשמוע שבדברי "הרב" וכו' נ"ב צ"ל הר"ש

שם פ"ח מ"ו תוי"ט בד"ה אם יש פותח טפח וכו' ובזמן שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח וכו' נ"ב עיין לקמן פ"ט מ"ז שיעור הסדק הוא מלא פי מרדע וכו' ופירש הרב שליש טפח וצ"ע

שם מ"י תוי"ט בד"ה טמאוהו וכו' עוד יש לי לתפוש עליו וכו' נ"ב לפי דעתי אין שום תפישה בזה וצריך להיות ט"ס ובמקום הלכך צ"ל כיצד והוא נכון סיום התוספתא שהביא הרמב"ם ז"ל ואפשר עוד שגירסת הרע"ב ז"ל בתוספתא היתה הלכך במקום כיצד וא"כ הביא לשון התוספתא ולא כתב מדנפשיה כלל והוא נכון

שם פ"ט מ"ח תוי"ט בד"ה העשוי לכך ולכך וכו' ואידך להציל באהל השרץ וכו' נ"ב באהל השרץ לא נמצא זה הלשון כי שרץ אינו מטמא באהל ומ"ש בפ"ח הוא משנה ב' גבי קופה וחמת והוא כלי ואולי צ"ל באהל התנור

שם פ"י מ"א תוי"ט בד"ה כלי גללים וכו' ולא נראה לחכמינו ז"ל וכו' נ"ב לא זכיתי להבין דב"ק דאיך היו יכולים לרבות בו כל הכלים שמקבלים טומאה מגביהן וכאשר יהיו באהל המת הם טמאים וכלי טמא אינו מציל בצמיד פתיל וכעת צל"ע

שם מ"ג תוי"ט בד"ה מגופת החבית וכו' והקשה הראב"ד וכו' נ"ב עיון לעיל פ"ט מ"א נמצאו במגופת החבית שמוכרח כפירוש הרמב"ם ז"ל

שם פי"א מ"א בתוס' רעק"א אות ל"ב כתב לשון זה אינו מובן וכו' עד הסוף ולישנא דהר"ש צ"ע ע"כ נ"ב לא ידעתי מאי קשיא ליה דדברי הר"ש הם כמו דברי התוס' דרק בכלי מתכות בטומאת מת כיון שהוא זמן מרובה וישבר ולא ירצה להמתין ותשתכח