ויוסף שאול (אלישר) קעד

צ"ל ולא ישאל מהם וכו' אלא אם יאמר לו הע"ה שלא היה באהל בשום אופן אפילו בצמיד פתיל וע"ז הביא דברי הרמב"ם ז"ל שלא נחזיקהו בשקרן למ"ש ודו"ק"

שם פ"ב מ"ד בהרע"ב ד"ה עריס וכו' חמש גפנים וכו' נ"ב עיין הרש"ש שהקשה ע"ז ממס' כלאים ומ"ש שם

אבות פ"ג מ"ג בהרע"ב ד"ה ולא אמרו עליו דברי תורה ובברכת המזון וכו' עיין מ"ש התוי"ט ותוס' חדשים ולפי דעתי אין קושיא על הרע"ב ז"ל שלא כתב ובברכת המזון הוי כאלו אכלו משלחנו של מקום רק כתב יוצאין ידי סיבתן ר"ל שאינו כאלו אכלו זבחי מתים כי ודאי אין סברא אם אכלו שלשה וזמנו וברכו ברכת המזון שהיא מצות עשה שיקרא זבחי מתים ח"ו דא"כ לא הנחת בן לאברהם אבינו ולא ניחא למרייהו וכו' אך ודאי ממדת חסידות צריך ג"כ לפסוק בדברי תורה כדי שיקרא אוכל משלחנו של מקום כנלע"ד ונכון בע"ה, ועיין הוריות דף יו"ד ע"ב אמ"ל ר"ל פושע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר וכו' ודו"ק

שם פ"ה מט"ז תוי"ט בד"ה זו אהבת אמנון ותמר לדוגמא בעלמא נקטיה וכו' עיין בתוס' ראשון לציון שכתב ע"ז פירוש דהא אהבת אמנון ותמר בדבר עבירה איסור אחות הוי וכו' נ"ב בסנהדרין דף כ"א מפורש כי תמר היתה מותרת לאמנון ואין בה דין אחות וצע"ג

הוריות פ"ב מ"ב תוי"ט בד"ה שאין ב"ד חייבין וכו' וכך נ"ל נמי הך דהכא דהוי כמו ואין וכו' נ"ב וכ"כ הרא"ש ז"ל בפירושו למס' הוריות ע"ש

שם מ"ה תוי"ט בד"ה שהמלך וכו' וס"ל לרבי עקיבא דכיון דאין "הנשים" וכו' נ"ב צ"ל דאין הנשיא

שם פ"ג מ"ב תוי"ט בד"ה כהן משיח וכו' ותימא וכו' נ"ב ואני תמיה על תמיהתו דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפי' כהן משיח שעבר מחמת מום או זקן וא"כ אינו דומה כלל למשנה ד' כי שם עבר מחמת טומאה וכאשר נטהר חוזר לעבודתו לא כן עבר מחמת מום או זקנה אינו יכול לעבוד וכל הסוגיות שהביא אינם ענין לכאן וצ"ע, ועיין לח"מ פט"ו מהלכות שגגות ה"ז מ"ש על הרמב"ם ז"ל. סדר קדשים

חולין פ"ח מ"א תוי"ט בד"ה ובית הלל אומרים וכו' ויש לתמוה וכו' נ"ב ויותר מזה קשה שאם כוונת הרע"ב במה שאמר אינה משנה להפך הסברות מה תיקן סוף סוף סתם ואח"כ מחלוקת היא בין אם יהיה ב"ה המיקל בין והיה ב"ש אלא ודאי צ"ל אינה משנה כי מחלוקת ב"ש לא מקרי מחלוקת ודו"ק

ערכין פ"ה מ"ו במשנה חייבי עולות וכו' עיין בהגהות וחידושים מ"ש ע"ז ונ"ב לא זכיתי להבין קושייתו כי שם מיירו שכבר הפריש הקרבן ובעי הגמ' אי יש חשש דמשהי משום צער וכו' אבל כאן מיירו שלא הפרישו וממשכנין כי ודאי אתי לשהויי ודו"ק כי הוא נכון

כריתות פ"ג מ"ו תוי"ט בד"ה משום חמותו וכו' דלזו איסור שהיא "אחותו" וכו' נ"ב צ"ל חמותו

מעילה פ"ג מ"ג תוי"ט בד"ה יצאו לשיתין וכו' והוא לשון ארמית וכו' נ"ב ולא ידעתי למה לא פירש שהוא לשון מקרא כי השתות יהרסון

שם מ"ד תוי"ט בד"ה לא נהנין וכו' דהתם משום דאזיל לרעייה "ואין" לה פדיון וכו' נ"ב נ"ל ויש.