ויוסף שאול (אלישר) קע

שם מ"ו תוי"ט בד"ה נכנס ויוצא וכו' לא איצטריך כלל וכו' עכ"ל, נ"ב דבריו תמוהים מאד כי גם לרשב"י אצטריך אליבא דבית שמאי ודו"ק וצ"ע

"שם מ"י הלוקח וכו' עיין כאן בנימוקי הגרי"ב על משנה זו. (א"ה דקדק לומר על משנה זו משום דעל הש"ס כתב וכן הלקוח וכו') מ"ש על מהרש"א ז"ל ונ"ב הלשון הוא מגומגם כי קושיית המהרש"א היא ממעשר שני עצמו וע"ז אין שום מחלוקת כי אם סתם משנה שנפדה ואינו בשרפה וכן הקשה שם הרש"ש על מהרש"א ועיי"ש כי גם לשונו מגומגם שכתב כמסתפק ולא הביא משנתנו"

שם פ"ד מ"ג תוי"ט בד"ה ובין שנתן לו במתנה וכו' עסה"ד עיין בחידושי מהרי"ח מ"ש בזה ונ"ב לא ידעתו איך מדקדק על הרמב"ם ז"ל דהוה ליה לאוקמי היפך הגמ' וגם על הגמ' אין לדקדק דהו"ל לומר דהיכא מיירי שנתן לו עד שלא נגמרה מלאכתן וכו' דהרי במשנה ה' מפורש דאפילו אחר שנגמרה מלאכתן יכול לתת במתנה דקתני היה עומד בגורן וקתני נתונים לך במתנה וסתם גורן נגמרה מלאכתן ודו"ק

שם מ"ד עיין בחידושי מהרי"ח על משנה זו מה שהקשה על הרמב"ם ז"ל ונ"ב עיין מ"ש הרדב"ז ז"ל על הרמב"ם פ"ה הלכה י"א כי אין שום קושיא על הרמב"ם ז"ל ודוק

שם מ"ו תוי"ט בד"ה וסלע וכו' לפי שנתחלל מעשר במשיכה וכו' נ"ב צ"ל שלא נתחלל

חלה פ"א מ"ה תוס' רעק"א אות ג' וסופה סופגנין וכו' נ"ב הציון הלז שייך רק בסיפא וסופה סופגנין חייבין בחלה ובטעות נרשם במשנה ברישא על הפטורה מן החלה

ודו"ק

"שם פ"ג מ"ה בהרע"ב ד"ה פטורה מן החלה וכו' וכן עיסה של ישראל "אם" גלגל הנכרי פוטר עכ"ל נ"ב צ"ל אין במקום אם"

בכורים פ"א מ"ה בתוס' רעק"א אות ו' ד"ה מביאין ולא קורין, והא דלא הוו מ"ע שהז"ג וכו' נ"ב קשה לי עכ"פ הוי מ"ע שהז"ג מפני שאין מביאין מן הפסח ועד העצרת כמ"ש במשנה ג' מפני הכתוב וכו' וזה אינו מצד הימים כמ"ש הרב ז"ל כי אם מצד עצמו וצ"ע

שם פ"ב מ"ה בתוס' רעק"א אות ט"ו ד"ה ושלא מן המוקף וכו' וכ"כ הרא"ש כאן עכ"ל נ"ב וכ"כ תוס' ביצה דף י"ג ע"ב ד"ה בשם ועיי"ש הרש"ש

שבת פ"ב מ"ב תוי"ט בד"ה טומנים בשלחין וכו' בירושלמי ר"ח וכו' נ"ב בש"ס בבלי דף מ"ט ע"א כתוב כן ר"ח בשם ר' ישמעאל בר' יוסף וכו' ולמה הביא ירושלמי

שם פכ"ב מ"ה תוי"ט בד"ה ונסתפג וכו' כך ראיתי בספר התרומה עכ"ל נ"ב וכ"כ התוס' שבת דף קי"א ע"א ד"ה האי עי"ש

עירובין פ"ו מ"ד תוי"ט בד"ה ר"י אומר וכו' כדפירש הרב במשנה ב' וכו' נ"ב צ"ל כדפירשתי במשנה ב' ותיבת הרב צריך למסוק

פסחים פ"א מ"א בנימוקי הגרי"ב ד"ה בהרע"ב וכו' צע"ג וכו' נ"ב עיין הרש"ש שתירץ זה במשנה א'

שקלים פ"ד מ"א תוי"ט בד"ה מתנדב וכו' ואתא שפיר וכו' נ"ב לא הבינותי איך אתו שפיר התירוץ השני אחת בשנה כיון דלא קאי לדבריך אלא על תמידין וכו' ולא אעומר ושתי הלחם א"כ היינו שקלים וצ"ע, (א"ה עיון להמ"ל פ"ד מה' שקלים הל' ו' שכתב ובעיקר החילוק שחילק הרב וכו' לא ידעתי מהו יעי"ש כנראה שנתכוון לקושיתו זו

) שם פיו מ"ד תוס' חדשים ד"ה תיו"ט וכו'