עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryויוסף שאול (אלישר)

ויוסף שאול (אלישר) קסט

Veyosef Shaul- Elishar 169 · ויוסף שאול (אלישר) · free full Hebrew text

Open in the reader →

הגהות והשגות שמצאתי בגליון המשניות של הרב מ"ד הגאון כמוהר"ר נסים בנימין מרדכי אלישר זצוק"ל ובע"ה יזכני האל בחלק הב' יבואו חי"ת על התלמוד

ברכות פ"ח מ"ד בהרע"ב ד"ה ב"ש וכו' ושמש תלמוד חכם אינו מניח פרורים שאין בהם כזית וכו' נ"ב צ"ל שיש בהם כזית

פאה פ"ח מ"ד בתוס' רעק"א אות פ"ג ודוחק לומר דהרמב"ם חולק עליהם וכו' נ"ב אמת הרמב"ם ז"ל לא פסק דין זה דנאמן לומר חטים ניתן לי וטחנתי וכו' והוא תמוה כי הוא ירושלמי הביאו הר"ש בעיא דאיפשיטא וגם הרמב"ם כתב כן בפירושו וצ"ל דכיון דהרמב"ם כתב בחבורו הלכות מעשר (פי"ב הי"ב) שאינו נאמן כי אם שיהיה קרוב מהגורן ובאותו יום א"כ הוי מילתא דלא שכיחא שבאותו יום יטחון ויעשה לחם וכו' לכן לא כתב דין זה אך בירק ודאי דנאמן לעולם לומר בעה"ב נתן לי ירק מבושל דוקא ולא חי כיון דאינו זמן הגורן ובכן אינו נאמן לומר בשלתי כ"א במיגו ואני בשלתיו ודו"ק

כלאים פ"ה מ"ז תוי"ט בד"ה ינפץ וכו' דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב "ולא" וכו' נ"ב צ"ל ולה

שביעית פ"ו מ"ב תוי"ט בד"ה דשין וכו' ולא ידענא טעמא מאו עכ"ל, נ"ב עיין פירוש הרא"ש

תמורות פ"ט מ"ג תוי"ט בד"ה וחייבת במעשרות וכו' ואפילו למ"ד מעשר שני ממון בעלים וכו' עיין בחידושי מהרי"ח מ"ש על דברי התוי"ט הללו ונ"ב אחהמ"ר אדרבה דבריו אינם מובנים כי דברי התוי"ט ז"ל הם פשוטים כי הר"ש כתב מעשר שני אינו נמכר וע"ז הרגיש כי זה דוקא לדעת ר"מ שהוא ממון גבוה כמ"ש בפ"א דמעשר שני אך למ"ד שהוא ממון בעלים נמכר ולכן צריך הזורע הזה למכור גם המעשר שני לכהן בדמי תרומה על מנת שיעלה הכהן ויאכלנו בירושת"ו כי הוא אינו יכול לאכלו אפילו בירושת"ו כי הוא תרומה וע"ז תירץ דאפילו למ"ד ממון בעלים אינו נמכר בזה הדין כי על הרוב הזורע תרומה הוא כהן והוא בעצמו יעלה ויאכלו בירושת"ו כי הוא בעליו ואין צריך מכירה, וזה פשוט וברור לכל מעיין ודו"ק

, מעשרות פ"א מ"ב בתוס' רעק"א אות א' אבל לענין שנת המעשר אזלינן בתר חנטה כדאיתא במס' ר"ה דף ט"ו ע"ב וכו' נ"ב מפורש שם בד"א באילן שעושה ב' בריכות אבל בריכה אחת וכו' וכן אין שום קושיא על הרמב"ם ז"ל וכן כתב הרדב"ז בפי' שם ודו"ק

מעשר שני פ"ב מ"ה תוי"ט בד"ה מה שלקט וכו' וקשיא לי וכו' נ"ב כן הקשה הרא"ש בפירושו עיי"ש מה שתירץ, ותירוץ התוי"ט דחוק מאד דאיך יחלל על החריף דוקא ואפשר כי החריפים הם מעשר שני דהא לא ידע איזה הם חולין ואיזה מהם מעשר שני וצ"ע.