ויוסף שאול (אלישר) קסז

דסתרי אהדדי דהוא פסק כמ"ד ש"ד וכאן כתב הטעם דפריעת ב"ח מצוה ר"ל דשעבודא לאו דאורייתא

ד) וראיתי לעט"ר הרמ"ז בספרו הק' לב מרפא מע' ש"ד דהביא קושית החק"ל בח' או"ח על הר"ן ז"ל דהוא פסק דש"ד דהכי ס"ל לר"פ ולעיל גבי ערבא דיתמי פירש דר"פ ור"ה בריה דר"י פליגי בש"ד ור"פ ס"ל דשעבודה לאו דאורייתא וא"כ דבריו סותרין והניח בצ"ע

ה) והרמ"ז זצוק"ל ישב הצ"ע של החק"ל ז"ל עפ"י סברת הרמ"ז ז"ל בחי' לבתרא דכתב וז"ל אע"ג דשמעינן לר"פ דאמר אפי' דמלוה עפ"י ש"ד כדאיתא פר' האשה נקנית קסבר ר"פ דהיא גופא משום מצוה היא ויתמי לאו בני מ"מ נינהו עד דגדלי, ור"ה בריה דר"י סבר לאו משום מצוה לחודא קא משתעבד אלא ממילא הוא דמשתעבדי נכסי דלוה למלוה בין מע"פ בין מלוה בשטר וכו' הרי דס"ל להרמ"א דטעמא דר"פ דס"ל ש"ד מהאי טעמא גופא דפריעת ב"ח מצוה היא והא בהא תליא וא"כ לגבי יתומים קטנים דלאו בני מ"מ נינהו ה"ה נמי דליכא שעבוד אמרינן לגבי יתומים שעבודא לאו דאורייתא ועי"ש שהאריך ובזה נתיישב קושית החק"ל

ו) וגם דברי הר"ן שהזכרנו מתיישבים בזה דכיון דסבר ב' טעמים יחד גם פריעת ב"ח מצוה וגם משום ש"ד לזה יש כח ביד ב"ד לכופו גם בגופו שיקוים המצוה וגם בממונו מטעם ש"ד

ז) וגם אין מקום לקושיתו של הרמב"ן ז"ל ודברי הרי"ף מחוורין

ח) ומאותו לשון רש"י בב"מ ס"ז ד"ה אין בע"ח גובה וכו' שנסתייע הגאון מקובנא ז"ל, אחהמ"ר נראה לי דהוא סתירה לדבריו דכן כתב דבשלמא בעודו אביהם קיים גבי אפי' מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה המלוה מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה יבא שלוח ב"ד וכו' הרי דהלוה משועבד מה"ת אפי' מגלימא דעל כתפיה ואי"ל דהוא סבר דמקרא זה הוא מקור לפריעת בח"מ כיון דהוא כתב בכתובות פ"ו דעשה דפריעת בע"ח הוא מהן צדק וכו'

ועל יסוד שאיבתי ממקורות אלו כתבתי דהא דמטלטלין לא משתעבדין היינו דוקא כשעברו ליד אחר אולם מיד הלוה עצמו חייב לשלם מהם

ט) ובכונה אני דקדקתי וכתבתי דהלוה חייב לשלם המטלטלים והוא דבאמת שכל הענין מעיקרו לא זכיתי להבינו דהיכי ס"ד דמשום דהלוה עושה מצוה בקיום ס"ת יהא פטור לשלם חובו ממנו ול"ד לתפילין דהם חובת הגוף והוי כמלבוש עיין בעה"ת שער א', ועוד הגע עצמך שללוה יש כספים שהלוה אותם לעניים להחזקת מעמדם הלואת חו"ח האם נאמר דכספים אלו לא ישתעבדו משום דמקיים מצות והחזקת בו

? י) עוד כתבתי בתו"ד לכת"ר שליט"א בעיקר הדרשא דכתבו לכם דדרשו הגאונים אשר בארץ המה ז"ל דצריך שכ"א מישראל יכתוב משלו וכולו שלו וכו' דאחהמ"ר תם אנו ולא אדע אם יש לנו הכח לדרוש כל מיעוט וריבוי שרבותינו ז"ל לא דרשו אותו בפרט שהם דרשו פעם לכם משלכם, ופעם דרשו לכם שלכם, וכ"כ בלך דרשו פעם למעט ופעם שלך יהא להסיקא וכו' ופעם דרשו למעוטי שו' גוי ופעם שלך אי אתה רואה ולא מיעטו שו' גוי וכ"ז הוא לפי ראות עיניהם: אבל אנו אין לנו כח לדרוש כמו שלא דרשו כל לכם כמו משכו וקחו לכם: תמימים הם לכם ורבים כאלו, בפרט למ"ש רמב"ן על פסוק כתבו לכם שהקב"ה ציוה למשה וליהושע שהם