ויוסף שאול (אלישר) קסה

הברייתא כלל, ולמה זה השמיענו הברייתא "ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו" דדין זה הוא גם גבי הדיוט ועיקר החידוש שמלך צריך לכתוב לבדו חסר מן הספר, אלא ע"כ שדין זה שלא יתנאה בשל אבותיו אינו אלא גבי מלך וזהו שמקשה מלך אין הדיוט לא

וראיתי שם שמביא ראיה לשיטת "הפרדס דוד'" דאם אחד כתב ס"ת ונאבדה ממנו דאין צריך לכתוב אחרת מדברי הטוח"מ סימן צ"ג אות מ' שכתב שם בשם בעה"ת דבע"ח ואשה בכתובתה גובין ס"ת בחובם, וקשה הא פריעת בע"ח לא הוי רק מצות עשה, ואלו מצד השעבוד הא מטלטלין לאו בני שעבוד נינהו, וא"כ קשה מאי אולמא האי עשה דפריעת בע"ח ממצות עשה דכתובת ס"ת ומשמע דאף אם אין לו אלא ס"ת אחת ג"כ בע"ח גובה בחובו, אע"כ דמי שכתב ס"ת ואח"כ נאבדה ממנו ואפילו מכרה ג"כ יצא מצות כתובת ס"ת

ולענ"ד אפשר לומר דהא דמטלטלין לא משתעבדי לבע"ח היינו דוקא היכא שעברו לידי אחרים אבל כל זמן שהם תחת ידו חייב לשלם מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה כי כן כתוב: והאיש אשר אתה נושא בו וכו'

ועיין שם בבאר יצחק שדחה ראיתו לפמ"ש הרמב"ם דנשים פטורות ממצות כתובת ס"ת א"כ י"ל דלכן בע"ח גובה לס"ת בחובו משום דמצות עשה דפריעת בע"ח הו"ל עשה השווה בכל דהא גם נשים חייבות בזה ומ"ע דס"ת הו"ל עשה שאינו שווה בכל א"כ אתי עשה דשווה בכל ודוחה לעשה שאינו שווה בכל כדאמרינן ביבמות דף הי

אולם לכאורה עדיין יש להקשות מגמ' דב"ב (דף קנ"א ע"א) דאיבעיא לו בנותן מתנה לחברו כל נכסיו אי ס"ת בכלל נכסיו או לא עיי"ש, וקשה איך אפשר לקחת ממנו הס"ת שיעבור על מצות עשה בשלמא לפירוש הראשון של הרשב"ם שם (בדף ק"נ ע"ב) דמיירי בשכיב מרע דהמתנה אינה אלא לאחר מיתה אתו שפיר דכיון דמת פטור מן המצות, ולכן גם הס"ת בכלל, אבל לפירוש השני של הרשב"ם דמיירי בבריא ובקנין קשה כנ"ל

אבל אחר מעט ההתבוננות אין שום קושיא, דאם נאמר בס"ת בכלל הנכסים א"כ מיד שנתן המתנה כבר עבר על המצוה, וכמו במכר ס"ת דאף שעבר על המצוה המכר קיים, כן גם במתנה אף שעבר המתנה קיימת אבל גבי גביית בע"ח שב"ד באים לגבות ממנו הס"ת עבור הבע"ח א"כ מעבירים אותו על המצוה ושפיר מקשה הגאון רי"א ז"ל

ועיין בלח"מ בפ"ו מהלכות ערכין הל' ג' שכתב בדעת הרמב"ם שאם הקדיש כל נכסיו הוי ס"ת בכלל ההקדש ואע"ג דבהלכות זכיה ומתנה פסק הרמב"ם גבי שכיב מרע שנתן נכסיו דהוי ספק אם ס"ת בכלל שאני הקדש דמקדיש בעין יפה הוא מקדיש (ועיי"ש במל"מ) ואם נימא כדעת התורת חיים הובאו דבריו בפ"ת יו"ד סי' ע"ר ס"ק ג' וז"ל עיין בס' תורת חיים בסנהדרין ד' כ"א שכתב ונראה דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונתנה לביהכ"נ לקרות בו בציבור ומקדישה לאו שפיר עביד דכיון דמקדישה הרי היא של הקדש ולא שלו היא וכו' ול"כנ דאין להקדיש ס"ת אלא א"כ כותב לו ס"ת אחרת לעצמו, א"כ איך אפשר לומר דמטעם מקדיש בעין יפה מקדיש הוי ס"ת בכלל, הא ע"י הקדש זה הוא מבטל מ"ע של כתיבת ס"ת וא"כ בודאי אין דעתו להקדיש את הס"ת ואם נאמר דהא דמקדיש כל נכסיו מיירי בס"ת שקנה או ירש ולא שכתב הוא עצמו אתי שפיר, אלא שבזה נפלו כל