ויוסף שאול (אלישר) טז

ואין לומר דכשאב"י פוגם יותר ואפי' בשכר פוגם דהא אשכחן בפ' אין מעמידין גבי קורט של חלתית ד' ל"ט דאיתא התם מ"ט משום דמסתפקא ליה בסכינא אע"ג דאמר מר ניט"ל מותר אגב חורפיה דחלתיתא מסליא ליה שמנוניתא ע"ש ונראה ליישב קושיא זו דודאי התי' כוונתם שנתנו בו שכר דאף ע"ג דעכברא בשכרא אשבוחי משבח עם כל זה הכא שרי משום דאיכא תרי נותן טעם לפגם העכברא נתן טעם בקדירה והוא פגום אפי' בן יומו וכשעבר כ"ד שעות הוי פגם שני דכיון דאיכא תרי פגמי אפי' בשיכרא שרי ועל קושיא א' מצאתי בב"י יו"ד סי' ק"ג שהביא מחלוקת יש מי שסובר דוקא בחלא ושיכרא אוסר אבל בשאר משקים שרי כמ"ש לעיל ויש מי שסובר דאפי' בשאר משקים אוסר חוץ מן היין ויש סברא ג' דעת הרא"ש בתשובה דאפי' ביין אוסר ואפשר דעת התו' כסברא האמצעית ומה שלא נקטו דנפקא מינה ביין דזה נכלל כדבריהם דנקטו וכיוצא בו והכוונה על היין א"נ דהוה מצו למנקט נ"מ בשאר משקין והאי דנקטו נ"מ שאינו בן יומו היא גופא אתא לאשמועינן דאפי' בשיכרא שרי כשאינו בן יומו וכמ"ש לעיל ומ"ש התו' ונ"מ כוונתם לומר דאנן קיי"ל כרבא דנ"ט לפגם מותר אף בשרצים לאפוקי מסברת ר"ש דסבירא ליה דעכבר אף נ"ט לפגם אסור משום דחדוש הוא וכו תימא מה נפקא מינה אם הלכה כר"ש או כרבא דהא אפי' לרבא עכברא בשיכרא אשבוחי קא משבח ע"ז כתבו נ"מ כשאינו בן יומו דלר"ש אסיר כיון דחדוש הוא אין חלוק בין לפגם בין לשבח אבל לסברת רבא שרי וכיוצא בו היינו או שאר משקים או על היין וכמ"ש לעיל וק"ל. בכבוד רב נאם ידידו הצעיר עזרא עטייא ס"ט

דף ס"ט ע"א תוס' בד"ה מ"ש רישא וכו' וא"ת לישני ליה דרישא איירי בשלא הודיעו שהפליג כדתניא אם היה בחזקת המשתמר מותר והיינו כשלא הודיעו שהפליג עכ"ל והרואה דבריהם ירגיש דהם בניגוד למה שכתבו בדיבור שלפני זה ועיין מהרש"א מה שרצה לישב דבריהם ולקוע"ד לא זכיתי להבין ולהתאים דבריהם לפירושו ועל הכל דסתמא דתלמודא רצה להביא הבריתא בכדי לבאר היכי דמי בחזקת המשתמר דקתני מתניתין ולבסוף יוצא דהוא מבאר הבריתא מכח משנתינו ומה דחקם להביא ראיה זו ממתניתין. דף ס"ט ע"ב זונה עכו"ם וישראל אצלה חמרא שרי נהי וכו' עיין להר' לחם סתרים ז"ל דהקשה דאמאי לא קאמר הטעם דזילא עליהו כמ"ש בזונה ישראלית יע"ש ואהמ"ר ויקרה לא זכיתי להבינו דנהי אמנם צריכים אנו לטעמא דזילה בעניהו אבל טרם כל צריכים אנו לדעת מה הוא עמדת הנואפום בענין הניסוך דבעכו"ם אנן סהדי שברצונם דוקא לנסך וא"כ כיון דהיא זילה בעיניהו אסור, אבל בישראלים סד"א כיון דיצר דעבירה תקיפו עליהו לא איכפת להו גם לתת לזונה לנסך וכמו דאיתא באותו מעשה דאמר מאן דעביד הא אכיל הא אבל כיון דאשמועינן נהי דיצר דעבירא תקיף עליהו אבל לא יצר דיין נסך מועיל הטעם דזילא בעיניהו, והר"מ כלל בתוך דבריו את ב' הטעמים כמ"ש אי מחן עליה וכו' זנ"ל פשוט

שם ע"ב בד"ה ורשב"ג וכו' וא"ת ולימא ר"י דפליג בשל טיט וכו' יעו"ש ונ"ל לתרץ דאם פליגי בשל טיט מה יענו רבנן ע"ד רשב"ג ומ"ש ורבנן וכו' הוא סיום תירוץ ר"י דאל"כ מאי האי דקאמר ורבנן וכו' ע"ד ר"י כאילו דלדברי האומר דפליגי בטיט לא