ויוסף שאול (אלישר) טו

תוס' בד"ה ה"ג בנן של קדושים וכו' וא"ת מה חסידות יש בזה וכו' ושמא בצורתא דזוזא דרגיל לראות בה תדיר לא שייך בה הפנאה ואפי"ה לא מסתכל עיי"ש ונ"ל דכתבו ושמא משום דבלי חילוק זה יש בו רבותא וכמ"ש התוס' בד"ה שלא יהרהר (דף כ' ע"ב) דמ"מ רבותא היא ממה שהיה מציל עצמו מהרהור וכו' עיי"ש וכאן ג"כ כיון שרגיל לראות בה תדיר והוא נזהר איכא חסידות אלא שיוכל להיות ג"כ שמותר מצד דלא שייך בה הפנאה אפי"ה לא היה מסתכל

דף נ"ח ע"א תוס' בד"ה איקלע וכו' וז"ל ועוד דבר תימא הוא שיאמר רבא טרוק גלי שלא יבא רב הונא וכו' ועוד קשיא לשון דלא ליתו אינשי וכו' יעו"ש ולא אדע מדוע לא יפרשו דרבא פקד על השמש שכשיבא רב הונא אצלו בכדי להתווכח עמו שיסגור הדלת אחריו בכדי שלא יכנסו אנשים ויטרידו אותו בשעת הויכוח ולזה כיון רש"י שכתב שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות וכו' ורצה שלא יהיו עוד אנשים בחדרו

דף ס' ע"ב בגמ' טעמא דאין מניחו הא מניחו שרי ש"מ וכו' עיין רש"י בד"ה זה היה מעשה וכו' דדקדק מהרישא דמתני' דכשכתב התקבלתי הרי אין לו מלוה על היין אבל יש לו חוב עליו וכמו כן כתבו התוס' בד"ה דייקא נמי עיי"ש וקשה ממה נפשך אי איכא ראיה מהרישא אמאי לא נקט סתמא דתלמודא ראיה מהרישא ואי אין ראיה כמ"ש הר"ן ז"ל שזה מראה ערמה או כמ"ש הרש"ש דכיון שכתב התקבלתי הרי לא נשאר לו שום חוב על הישראל א"כ אמאי נקטו הם ראייתם מהרישא

דף ס"ה ע"ב תוס' בד"ה ואם היו מבוקעות וכו' נ"ל שיש טעות סופר וצריך להגיה בד"ה ידיחם וכו' ועיין תוס' יו"ט

דף ס"ח ע"ב תוס' בד"ה אמר רבא וכו' וקי"ל כרבא דאמר נותן טעם לפגם מותר אף בשרצים ונפקא מינה דכשאינו בן יומו וכיוצא בו מותר אף בשרצים עכ"ל דבריהם אלו צריכים ביאור וראיתי צורך לבארם לפיענ"ד והיינו דבאומרם וכיוצא בו רצונם לומר דכמו דכלי שאינו בן יומו דהוא ודאי נותן טעם לפגם ומותר כיוצא בו בשרצים כשהוא ודאי נותן טעם לפגם הוי מותר לאפוקי כשנפל לשיכרא ולחלא דמשבח דהוא אסור, זה נ"ל בכוונת דבריהם עכ"ז מלת ונפקא מינה מיותרת. וע"ז פניתי להגאון ר' עזרא עטייא שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף יכב"ץ, וזו היא תשובתו לכבוד ידידי הרב..... כמוהר"ר יוסף שאול אלישר שליט"א ש"ר האלף

על דברת דברי התוס' בע"ז ס"ח ע"א בד"ה רבה אמר בסו"ד וקי"ל כרבא דאמר נוט"ל מותר וכו' ונפקא מינה וכו' הנה מעכ"ת לא ביאר מאי דקשיא ליה, ואנכי אבאר דבריהם דלכאורה הה תמוהים דלכאורה נראה דלסברת רבא דקי"ל כוותיה דווקא בשכרא וחלא העכבר אוסר משום דמסתפקא לו דילמא אשבותי אשבח אבל בשאר משקין ודאי פוגם וא"כ למה הוצרכו לומר ונ"מ כשאב"י והלא יש נפקותא גדולה בשאר משקין ועוד קשה טובא דזה שכתבו התוס' ונפקא מינה כשאב"י דר"ל אם בשלו שרצים בכלי ואחר כ"ד שעות בשלו בו וע"ז כתבו התוס' דשרי משום דהוי נוט"ל ממה נפשך מה הדבר שבישלו אם בישלו שאר משקין שהעכבר פוגם בהם מאי איריא אינו ב"ו אפי' ב"י נמי ואם בשלו בו שכר אמאי שרי משום שאינו ב"י כיון דעכברא בשכרא אשבוחי משבח מה יתן ומה יוסיף כשאב"י