ויוסף שאול (אלישר) קנט

מעיד שכבר עבר שנה או שנתים שאכל בנו חלב דאין להקשות איך התרו בו מעיקרא הא הוי התראת ספק דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה דכה"ג אמרינן בפרק הערל עיי"ש

ולכאורה זה סותר דבריו מ"ש לעיל שם בחידושיו לקדושין דף י' גבי הא דאמרינן וחייבין עליה משום אשת איש, דאין לומר דקאי על קטנה שקיבלה אביה קדושין,. וחייבין היינו מכי גדלה ואיגלאי מילתא למפרע דאינה איילונית, הא ליתא דא"כ הו"ל התראת ספק ולא כלום הוא עיי"ש

אולם יש ליישב דברי המהרי"ט עפ"י דברי הפנ"י בקו"א לקדושין אות צ"ג שכתב לחלק בין היכא שאין הספק בגוף האיסור וא"כ הרי התרו בו בודאי אל תאכל חלב ואע"ג שאין ידוע להם אם הוא בר עונשין או לאו אין זה ענין לעיקר התראה, ולא הוי התראת ספק משא"כ היכי דהוי ספק בגוף האיסור עיי"ש. ולפ"ז אין שום סתירה בדברי המהרי"ט דבדף י' דהספק הוא אם היא אשת איש או לא הרי זה ספק בגוף האיסור, משא"כ באכל חלב דהספק הוא רק אם הוא גדול

אמנם המהרשד"ם אהע"ז סימן ר"ג דחה פירוש זה של המהרי"ט בדברי התוס' חדא דעדות כשרים מאן דכר שמיה, ועוד דמלשון התוס' שכתבו דחד מינייהו נקט משמע דבחד מינייהו סגי, ולדברי המהרי"ט הא לא סגי בחד עיי"ש שהאריך בזה, ולכן הוא מפרש דבאמת דעת התוס' דבמקום סימנים אין צריך עדות שנים כלל והקשו ע"ז א"כ מה אנו צריכים לנאמנותו של אב, ר"ל דקשה ממ"נ אי מיירי דאית לה סימנים מה אנו צריכים נאמנות האב דכיון דיש סימנים ודאי גדולה היא אף שלא ידעינן שנותיה ואם אין לה סימנים מה מועיל עדות שנים דשנים בלא סימנים לאו מידי הוא, ותירצו דמיירי הכא שאביו מעיד שכבר עבר שנה או שנתים, פירוש דהשתא ודאי אית לה סימנים דהוא גדולה אבל העדות היא דקודם לזה שנה או שנתים אכלה חלב, וקאמר תנא דברייתא דנאמן האב לומר שאז היו לה שנים ור"ל כיון שאנו רואים השתא סימנים והאב מעיד על השנים שאותה שנה שעברה העבירה כבר היתה גדולה מחזקינן שגם אז היו לה סימנים וזה לנדרים אבל לא לעונשין, אבל כל זמן שאנו רואים סימנים אין צריכים לעדות שנים, והקשו התוס' עוד דבשלמא אם נפרש הברייתא כהס"ד דעל שנים דהשתא מיירי איש דנקט שנים דעל האב מוטל לידע ולא על אחרים, ולא נקט סימנים דמה לנו לעדות האב תבדק, אבל השתא דמיירי דעדות האב על מה שעבר למה נקט שנים הו"ל לומר נאמן האב לומר שבשעה שעשה העבירה היו לה סימנים, ותירצו דחד מינייהו נקט וא"ש דבאמת אין צריך אלא חד מינייהו עיי"ש, ולפי דבריו שוב משמע מדברי התוס' דלא כהמל"מ

ובביאור שיטת הרמב"ם נקדים לבאר דבריו בספ"ד מהלכות עדות שכתב דאם העידו שנים בשערה אחת והעידו השנים בשערה אחרת אין זו עדות, אבל אם העידה האחת שראתה שתי שערות בצד ימין והעידה השניה שראתה שתי שערות בצד שמאל מצטרפין, וקשה טובא הא בעדות סימנים מהני גם עדות נשים ואפילו אשה אחת בודקת ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה כמש"כ הרמב"ם שם בהלכה כ'

ונראה לומר דהרמב"ם סובר כשיטת הר"י בתוס' הנ"ל דביש סימנים אין צריכים עדות שנים ולכן בליכא עדות שנים צריך לעדים כשרים לעדות סימנים והא דמהני עדות נשים היינו בדאיכא עדות שנים.