ויוסף שאול (אלישר) קנז

במספר שנותיה הא לאו הכי לא בדקינן דסמכינן אחזקה דרבא ולאפוקי ממאן דדחי חזקה דרבא וכקושית השער אפרים הנ"ל ומ"ש השע"א דשמואל לא איירי בנסתפקו במספר שנותיה, אינו מובן דאיפה מוכח מדברי שמואל דלא איירי בכה"ג

ונראה לתרץ קושיא זו בהקדם קושית הסמ"ג לאוין רמ"ב שהביא דברי הבה"ג בהלכות מיאון דס"ל כשיטת הרמב"ם הנ"ל דבהגיעה לכלל שנותיה נדריה קיימין, והקשה הסמ"ג דא"כ מה דייק הגמ' בנדה דף מ"ה ע"ב "היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא וכו"' הא לשיטת הבה"ג והרמב"ם אף בלא הביאה שתי שערות נדריה קיימין אם הגיעה לכלל שנותיה עיי"ש, (ועיין בשב שמעתתא שמעתיה ה' פי"א שהקשה ג"כ קושיא זו ולא ראה דברי הסמ"ג ועיין גם בתורת חסד סי' א')

ועיין במרכבת המשנה שתירץ קושיא זו וז"ל: אלא דלמ"ד תוך זמן כלאחר זמן הוא דפריך דכיון דאמרת דמהני סימנים כשהוא בן י"ב נמצא תיכף כשהגיע לי"ב חשיב הגיע לכלל שנים ואין הפרש בין שנת י"ב לשנת י"ג וכו' וא"כ כי היכי דבן י"ב ולא הביא סימנים נדריו נבדקין ודאי ה"ה בן י"ג שלא הביא סימנים דבשלמא למסקנא דתוך זמן כלפני זמן שפיר יש לחלק דבן י"ב שלא הגיע לכלל שנים צריך בדיקה אבל בן י"ג נדריו קיימין משא"כ למ"ד תוך זמן כלאחר זמן אין סברא לחלק וכו' ושפיר איתותב מ"ד תוך זמן כלאחר זמן עכ"ל

והנה רב נחמן קאמר שם בנדה דתוך הזמן אי כלפני הזמן אי כלאחר הזמן כתנאי, משמע שהוא מסופק בזה, ולפ"ז מתורץ הקושיא הנ"ל מגמ' דב"ב, דשם רב נחמן קאמר לה (אליבא דשמואל) להאי דינא דבודקין למיאונין, וכיון שכן לא מצינן למימר דאיירו בנסתפקו במספר שנותיה ואשמעינן דדוקא בנסתפקו במספר שנותיה הוא דבדקינן וכנ"ל, דאליבא דר"נ היכי דנסתפקו במספר שנותיה לא מהני בדיקה דאזלינן לחומרא כיון דלא הוו ספק ספקא, ודאין ספק אחד מתיר יותר מחברו, דגם כשהגיעה לכלל שנים כל שלא הביאה סימנים נדריה נבדקין אליבא דר"נ דמסתפק אי תוך הזמן כלאחר הזמן, אבל הרמב"ם דפוסק להלכה דתוך זמן כלפני זמן ושפיר פסק דבהגיעה לכלל שנותיה אף שלא הביאה סימנים נדריה קיימין א"כ ע"כ ס"ל דהיכי דאנו מסופקין אם הגיעה לכלל שנותיה ולא הביאה סימנים, דאזלינן לקולא ודלא כדעת הרשב"א כיון דהוי ספק ספיקא, דהכא ספק אחד מתיר יותר מחברו וכנ"ל

ולפי הנ"ל ע"כ צ"ל דדעת הרי"ף הוא דאף דהגיעה לכלל שנותיה כל שלא הביאה סימנים נדריה נבדקין וכדעת הרשב"א ודלא כדעת הרמב"ם, ופלא על המרכבת המשנה שם שכתב שדעת הרי"ף כדעת הרמב"ם תלמידו ולשון הרשב"א הטעהו שכתב בשם בעל "ההלכות" כשיטת הרמב"ם וחשב המרכבת שכוונתו על הרי"ף בעל ההלכות, אולם האמת הוא שכוונתו על בעל "הלכות" גדולות שהביאו גם הסמ"ג

והנה ראיתי בספר אור שמח שכתב מקור לשיטת הרמב"ם דגדולה שאין לה סימנים נדריה קיימין מסוגיא דקדושין דף ס"ג ע"ב דאמרינן שם דאב נאמן לומר בני זה בן י"ג שנה ורש"י ותוס' תמהו דכי אייתי שתי שערות כבר הוא גדול עיי"ש ולשיטת הרמב"ם א"ש דמיירי שלא הביא שתי שערות ואפ"ה נאמן לנדרים שנדרו נדר מן התורה, אבל לא למכות ולעונשין היינו אם הקדישו הם ואכלו אחרים עיי"ש.