ויוסף שאול (אלישר) קנה

דליכא ליפרושי שומא נינהו ותמאן דהא קתני בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן עכ"ל וביאור דבריהם עיין בית שמואל סימן קנ"ה ס"ק כ"ט שכ' דאיירי בבעל ואף דבבעל הוי ספיקא דאורייתא והיה צריך למיחש שמא נשרו (כמבואר שם בשו"ע סעיף כ') מ"מ נאמנת אשה לומר שלא הביאה ותמאן ולא חיישינן שמא נשרו "דאם נשארו הנהו שערות שהיו לפני הזמן ולא נשרו תו לא חיישינן שמא הביאה עוד שערות ונשרו מאחר שראינו הנהו שערות שהיו בה ולא נשרו מהיכי תיתי לומר שהביאה אחרות ונשרו", ומש"ה צריכים התוס' להביא ראיה מסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן עיי"ש, ודברי הב"ש הנ"ל הובאו בחידושי רע"א או"ח סי' ל"ז וסימן תרט"ז ובתשו' סימן ז' עיי"ש

ויש לתמוה על הב"ש מגמ' דיבמות דף י"ב ע"ב דפריך לרב ביבי דקאמר קטנה יולדת מהא דתנן ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו' שנמצאו איילונית או שמיאנו, ומסיק רב זביד אין בנים בלא סימנים ומקשה ונבדוק ומשני חיישינן שמא נשרו ואפילו למ"ד אין חוששין משום צער לידה חיישינן, ולדברי הב"ש הנ"ל אכתי משכחת לה חמותו שתמאן כגון שבדקו אותה לפני הזמן ונמצאו שערות דאמרינן שומא נינהו ואח"כ כשבדקו בגדלותה לא היו רק אותן השערות דבכה"ג לא חיישינן שמא נשרו דאם איתא דנשרו גם השומא היתה נושרת וכמ"ש הב"ש

ועוד יש לתמוה על הב"ש מדברי הרמב"ן במלחמות ביבמות פ' ב"ש שכתב להדיא שגם כה"ג חיישינן שמא נשרו וז"ל: ואי בעיל לאחר זמן דהו"ל ספיקא דאורייתא אפילו היה שם מאה עדים ששערות הללו שומא הם חוששין שמא הביא שערות אחרות לאחר זמן ונשרו

אמנם מצאנו כדברי הב"ש בריטב"א נדה מ"ח ע"ב ד"ה בשלמא וז"ל: ועוד י"ל דאפילו תימא חיישינן שמא נשרו הנ"מ היכא דבדקינן ולא אשכחן כלל לאחר הפרק אבל היכא דאשכחן שעודן בהו שערות שלפני הפרק תו ליכא למיחש שהיו בה שערות לאחר הפרק ונשרו כי יותר היו ראוים להיות נושרים שערות שלפני הפרק עכ"ל

ומה שהקשינו על הב"ש דלדבריו משכחת לה חמותו ממאנת כנ"ל יש ליישב עפ"י מש"כ הריטב"א בחידושיו ליבמות דף י"ג ע"א דהא דקאמרי' ונבדוק כונתין לומר דכיון דאפשר וקרוב הדבר לבדוק אותה עתה כשתמאן, שנבדוק ולא נסמוך על החזקה ומתרצינן דה"נ אלא דבדיקה דהשתא לא מהני אליה דחיישינן שמא נשרו משום צער לידה וקודם לידה לא היו יודעים שעתידה למאן כדי שנבדוק אותה וכו' עיי"ש ולדבריו י"ל דבאמת משכחת לה חמותו ממאנת כנ"ל אלא דלא שכיח שיבדקוה בעודה יושבת תחת בעלה דמדוע ניחוש שתמאן אח"כ

ואם לא הביאה סימנים ויש ספק אם הגיעה לי"ב שנים, פסק הרשב"א בתשו' (הובא בשו"ע אה"ע סימן קנ"ה סעיף י"ד) דאזלינן לחומרא, והב"ש ס"ק כ"ב תמה ע"ז דהא איכא ספק ספיקא, ספק אם הגיעה לכלל שנים וספק אם הביאה סימנים ותירץ דהכל ספק אחד אם היא גדולה או קטנה, והבית מאיר דחה תירוצו דהא ספק אחד מתיר יותר מחברו דאם תימצי לומר שהגיעה לכלל שנותיה אף שלא הביאה סימנים נדריה קיימין כמש"כ הרמב"ם בפי"א מהלכות נדרים ה"ג

ודבריו תמוהים דהא אנן אליבא דהרשב"א קיימינן ודעתו מבוארת בחידושיו למסכת גיטין דף ס"ד ע"ב ד"ה מיהו, דאף בהגיעה לכלל שנותיה כל שלא הביאה סימנים