ויוסף שאול (אלישר) קנג

מביא ראיה מדין אחד על השני ולית ליה חילוק הנ"ל, היוצא מדברינו אלה דחילוק זה של התומים תליא באשלי רברבי הרא"ש והר"ן ותלמידו הריב"ש, ואם בע"ד מעיד לחובתו או בטלה כל העדות או לא מחולקים הר"ן ותלמודו הריב"ש וכמו שביארנו לעיל

בתומים סימן ע"ג ס"ק י"ח תמה על מרן המחבר שפסק דוש אסמכתא במשכון והלא בסימן ר"ז סעיף י"א פסק כשיטת הרמב"ם בפי"א מהלכות מכירה הל' ד' דהנותן ערבון לחברו ואמר לי אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ועיין במ"מ שכתב שם בהל' ב' דדין זה אי במשכון שייך אסמכתא או לא תליא בדין ערבון דאי במחול לך לא שייך אסמכתא אף במשכון לא שייך אסמכתא וא"כ קשה על מרן המחבר שפסק גבי ערבוני "מחול" לך דלא הוו אסמכתא וכאן פסק דיש אסמכתא במשכון, והוסיף עוד וכתב ואפילו אם נימא דס"ל דמשכון לא הוי כמחול איך סתם נגד המ"מ דס"ל דתליא זב"ז, והניח בצ"ע

וראה זה מצאתי במרדכי פרק איזהו נשך אות שכ"ד שהביא שיטת הרמב"ם גבי ערבוני מחול לך וכתב משמע מתוך דבריו דאסמכתא לא שייך במשכון מיהו יש ליישב קצת דלא דמי למשכון שהרי הלוקח לא נתן הערבון בתורת משכון אלא בתורת פרעון עכ"ל ולפ"ז אין כל פלא על מרן המחבר שפסק כדעת המרדכי דלא כדעת המ"מ. הערה על ספר קרבן ראשית כ

בספר קרבן ראשית על מסכת ר"ה שאלה י"ז הביא מה שהקשה הלבוש על דברי הג"א בשם א"ז שכ' דבדיעבד אם הביא עכו"ם שופר מחוץ לתחום תוקעין בו: והקשה הלבוש הא אפילו לכתחילה שרי לומר לנכרי שיביא, דהוי שבות דשבות ובמקום מצות שופר לא גזרו, ותירץ דע"כ מיירי חוץ לי"ב מילין דהוי דאורייתא ע"כ דברי הלבוש ולפ"ז מוכח די"ב מילין הוי דאורייתא גם ביו"ט, וכתב ע"ז הקרבן ראשית כי אחר העיון שגגה יצאה מלפני זקנו הלבוש דהנה בהג"א כתב וז"ל מותר לצאת בו ולא מוקצה הוא דהא מותר לישראל אחר וכיון דשרי לטלטולי וכו' וגם אין שייך לגזור שמא יאמר לנכרי להביא בשבילו לצאת בו דלא שכיח שיעשה מצוה הבא בעבירה ולכך שרי לכו"ע עכ"ל והנה צריכים אנו להתבונן מה זה שכתב ושרי לכו"ע עכ"נ פשוט שרוצה לתרץ קושית זקני בעצמו ורוצה לומר דבדיעבד ההיתר הוא משום דחזי לטלטולי, משום דהבא לישראל זה שרי לישראל אחר ולפ"ז מותר גם לדעת התוס' שהביא בטור (סימן ש"ז) דאף במקום מצוה אין להתיר שבות דשבות עכ"ל הקרבן ראשית

ובמחכ"ת שגגה יצאה מלפניו בפירושו בדברי הג"א, דהנה תשובה זו הובאה גם במרדכי עירובין סימן תקי"ד וז"ל ור"ש השיב וכו' וכיון דחזי לישראל אחר מותר לטלטל אפילו לאותו ישראל וכיון שכן שרי לצאת בו דלא מצינו שאסרו חכמים הבא מחוץ לתחום אלא או אכילה או הנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו וכו' וכאן לא שייך למיגזר שמא יאמר לנכרי להביא דלא שכיחא שיעשה אדם מצוה בעבירה הילכך אפילו למ"ד מצות ליהנות ניתנו שרי עכ"ל ולפ"ז פשוט שמ"ש בהג"א "ולכך שרי לכו"ע" כוונתו אפילו למ"ד מצות ליהנות ניתנו וכדברי המרדכי ולא כפירוש הקרבן ראשית.