ויוסף שאול (אלישר) קנב

היינו במה שמעיד על שורו להורגו שאין לו הנאה בזה אבל במה שיש לו הנאה מעדותו ואפילו הנאת ממון לבד אמרינן קרוב אצל ממונו ופלגינן דיבורא

והריב"ש יש לו תנא דמסייעיה ליה הלא הוא רבו הר"ן שגם הוא סובר דשאני פלוני רבע שורי וז"ל הר"ן בחידושיו לסנהדרין שם ובגיטין גבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך ואמר בפ"נ נאמן על השחרור ואינו נאמן על הנכסים דפלגינן דיבוריה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' שמה שמעיד על מתנת נכסים אינו נקרא עדות דאע"ג דאסקינן הכא אצל ממונו לא אמרינן היינו לעשות דין בממונו שהוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד שלו שהרי הקפידה תורה לדונו בכ"ג ולפיכך זה העדות אינו כמעיד לעצמו אלא כמעיד על קרובו ועדותו בטלה לגמרי אבל אם יאמר אני מעיד שנכסים אלו שלי או שאינו שלי זהו ודאי מעיד על עצמו ולא שייך בו עדות כלל ופלגינן כההיא דעבד עכ"ל

אמנם הריב"ש והר"ן לא אמרו דבר אחד ושונים הם בשיטותיהם דלהריב"ש אם הבע"ד מעיד על דבר שאין לו הנאה בעדותו כגון שמעיד לחובתו אז אמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' כמו גבי פלוני רבע שורי, ולהר"ן בין שמעיד לזכותו בין שמעיד לחובתו הדין כן דבטלה כולו ושאני פלוני רבע שורי שיש לו דין מיוחד מממון שלו שהרי הקפידה תורה לדונו בכ"ג כלשון הר"ן

עכ"פ מדברי שניהם נלמד דאם מעיד דבר לזכותו יש לו דין בע"ד ולא אמרינן ביה עדות שבטלה מקצתה וכו'

ומ"ש התומים דדוחק לחלק כן דלא משמע כן ברא"ש עיי"ש כוונתו דהרא"ש הביא דברי הירושלמי דגיטין גבי היכא דעבד הביא וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך ואמר בפ"ג ומדמה לה הירושלמי להיכא דכתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה דפליגי בזה ר"י ור"ל דלר"י מאחר שפסולין לזה פסולין לזה ולר"ל פסולין לזה וכשרים לזה וכתב הרא"ש דרבינו אפרים פסק כר"ל וכן משמע בגמ' דידן דקיי"ל כרבא דאמר עצמו קנה נכסים לא קנה דפלגינן דיבוריה היינו כר"ל דמדמי להו אהדדי עכ"ל ואם נימא כחילוק הנ"ל אין שני הדינים תלוים זב"ז דאף דקיי"ל גבי עבד שהביא גיטו דעצמו קנה ונכסים לא קנה היינו משום שמה שמעיד על מתנת נכסים אינו נקרא עדות ומשו"ה ל"א ביה עדות שבטלה וכו' אבל גבי כתב כל נכסיו לשני בנ"א והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה אמרינן שפיר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ומאי מייתו הרא"ש ראיה דקיי"ל כר"ל דפסולין לזה וכשרים לזה מהא דקיי"ל כרבא דאמר עצמו קנה ונכסים לא קנה זהו כוונת התומים

והנה לכאורה הלא הירושלמי מדמה להו אהדדי ותקשה מן הירושלמי על הר"ן והריב"ש דמחלקי כנ"ל

אולם הרואה מ"ש הר"ן בגיטין שם ימצא כי הר"ן עצמו סילק מעליו קושיא זו, וז"ל הר"ן שם ואשכחן לרי"ף ז"ל שכתב בפ"ק דמכות ירושלמי כתב כל נכסיו לשני בנ"א וכו' וכיון דנקטינן כר"י היכי מסקינן הכא דפלגינן דיבורא והרי באידך ירושלמי תלאה זו בזו, ואפשר דהתם הכי קאמר דלר"ל דאמר התם פלגינן דיבורא כ"ש הכא דפלגינן ומיהו לר"י אפשר דהכא פלגינן דיבורא מטעמא דכתיבנא והתם מקריא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכו'

אבל הרא"ש דלא פירש דברי הירושלמי כנ"ל א"כ תלויים שני הדינים זב"ז ומשו"ה