ויוסף שאול (אלישר) קנא

ומתרץ הגאון ר' יהונתן דהנה התוס' פירשו דאיסור מוקצה הוא מה שהבהמה גדלה ומוסיפה שמנונית ביו"ט א"כ אפשר לומר דלהכי לא חששו לכך מפני שמה שמוסיף אח"כ בטל ברובא ואף דהוי דשיל"מ כיון דהאיסור אינו ניכר בפ"ע בטל אף בדבר שיל"מ, וקושית הש"ס היא רק לרב לשיטתיה דס"ל מב"מ לא בטיל עיי"ש

והנה לפי דברי התוס' בנדה הנ"ל דבאיסור דרבנן גם ר"י מודה דמב"מ בטל אין מקום לתירוץ זה דא"כ אמאי שתיק רב הא גם לדידיה בטל איסור מוקצה דרבנן ברובא ולהכי לא חששו לאיסור מוקצה. הערות על התומים יט

בספר או"ת סימן ב' ס"ק א' באורים השיג על הסמ"ע שכ' שלאו דוקא אם כל העם פרוצים אלא אפילו יחיד מהם יכולים לקונסו כפי ראות עיניהם וכתב ע"ז באורים דודאי אין ב"ד יכולים לעשות דבר חוץ לדין אלא בצורך שעה ואם א' פרוץ ולאו רוב העם מה צורך יש שנעשה עם הפרוץ שלא כתורה עיי"ש

ופלא גדול שלא הביא דברי הטור בחו"מ סימן תכ"ה שכ' וכן יש תשובה לגאון על א' שקם על חברו בפורים ויהרגהו וכו' אך העמידו ב"ד והכו וענשו למיגדר מילתא כי הך וכגון שהיה רוכב בשבת וכו' כמו שפירשו רבותינו דמשום מיגדר מילתא דיחידאה לא קנסינן אלא לעשות גדר לדבר שיש בו צורך רבים קנסינן ועיין בב"ח ובפרישה שפירשו שיש בדין זה פלוגתא בין הגאונים עיי"ש שהביאו ב' נוסחאות בדברי הטור, עכ"פ דין מבואר שם

ובעיקר הדין, הנה אמרינן בב"ק דף צ"ו ע"ב ההוא גברא דגזל פדנא דתורא מחבריה אזל כרב בהו כרבא וכו' אתא לקמיה דר"נ אמר לה זילו שומו שבחא דאשבח וכו' א"ל סוף סוף גזילה הוא וקא הדרא בעינא וכו' האי אינש גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאיקנסיה וכתב ע"ז הרי"ף דשמעינן מהא דקנסיה בכה"ג אפילו בחו"ל וכו' ועוד תניא בפ' נגמר הדין אראב"י שמעתי שמכין ועונשין שלא מן התורה ועיין ביש"ש שם אות ז' שמ"ש הרי"ף בכה"ג לא למעוטי דינא אחריתי דהא מביא הא דראב"י דאכל מילי אתיהיב רשותא לבי דינא למיקניס ולמגדר כפי הצורך וכו' עיי"ש הרי מבואר דאפילו ליחיד יכולין ב"ד לקונסו למיגדר מילתא, וצ"ע בזה

הרמ"א בח"מ בסי' ל"ו כ' בשם הריב"ש דשטר שחתם עליו בעל דבר עצמו כשר באחרים משום שלא נתכוון להעיד וכתב ע"ז הש"ך בס"ק ט"ו דאפילו נתכווין להעיד אינו פוסל כיון דהוא הבע"ד עצמו וכן הוא בריב"ש, ותמה עליהם התומים דהא הראב"ד (הביאו הרא"ש בפ"ק דמכות) מפרש מאי דאמרינן בסנהדרין דף י' ע"א גבי פלוני רבע שורי דאין אדם קרוב אצל ממונו ובטלה כל העדות לפי שהוא עדות שבטלה מקצתה הרי משום נגיעת ממון לא הוי בע"ד דנימא ביה דאינו בגדר עדות כלל, ובסימן ל"ז ס"ק ג' כתב ודוחק לחלק בין מה שמעיד לטובתו הוי בע"ד ובין מה שמעיד לחובתו על ממון שלו כי לא נשמע כן ברא"ש עיי"ש

הנה כל דברי התומים סובבים על דברי הריב"ש בסימן קצ"ה, וראה זה פלא שהריב"ש עצמו בסימן של"ט כתב להדיא חילוק זה שכתבו התומים וז"ל הריב"ש שם והא דאמרינן שאין אדם קרוב אצל ממונו