ויוסף שאול (אלישר) קנ

מותרת שבצידה אז אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דאפשר לחתיכות כולן להיות כמותה והוי שפיר מב"מ משו"ה לא בטיל אלא ע"כ דרב לית ליה בתר מבטל אזלינן

והנה כדי לתרץ דברינו נקדים דברי התוס' בנדה דף מ"א ע"ב ד"ה ר"י שכתבו בתירוצם דפלוגתא דר"ח ור' חנינא אי בתר מבטל אי בתר בטל אזלינן היינו אליבא דר"ח דס"ל כר"י אבל לר"י גופיה אין חילוק ולעולם לא בטל, ולפ"ז אפשר לומר דרב ס"ל כשיטת ר"י לגמרי ולכולם לא בטיל ומשו"ה מקשה שפיר, ומדוייק לשונו דר"ס "מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר"י" והיינו כר"י לגמרי, אבל סתמא דגמרא ס"ל בשיטת רב דבתר מבטל אזלינן וכנ"ל, ומשו"ה בדף ק"ח ע"א מקשה סתם ואס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא ולא הזכירה הגמ' דרב כר"י ס"ל והיינו משום דלא ס"ל לגמרי כר"י אלא דבתר מבטל אזלינן וכאן אפשר לחלב ההיתר להיות כחלב האסור הנבלע בבשר, ודו"ק בכל זה

ובעיקר קושית הדגמ"ר על הש"ך עיון בישועות יעקב מ"ש לתרץ עפ"י דברי הריטב"א בשם הראב"ד דהא דס"ל לרב דמב"מ אינו בטל היינו מדרבנן אבל מדאורייתא גם רב ס"ל דבטל, דלא כר"י, ולהכי סגי בחלב בחותם א'. הרי שגם הריטב"א פירש דרב לא ס"ל לגמרי כר"י כעין דברינו באופן אחר

ודברי התוס' בנדה הנ"ל הואיל ואתי לידן נימא בהו מילתא וז"ל וא"ת לרבא דמשני אליבא דר"י בזבחים דבכ"מ אית ליה לר"י מב"מ לא בטיל וכן נמי בפרק הערל ליבמות פ"א ע"ב) גבי חתיכה של חטאת דקאמר התם ר"י לא תעלה וכו' ומשני ר"ו לטעמיה דאמר מב"מ לא בטיל וההיא דקאמר התם בטל היינו בטומאה דרבנן דמדאורייתא בכ"ש סגי א"כ ה"נ דם תבוסה דרבנן וליבטל ברובא עיי"ש ועיין ברש"ש שמגיה אההיא דקאמר התם בטל" והוא המשך מראשית דבריהם שכתבו לרבא דמשני בזבחים ההיא דקאמר התם וכו'

אולם עדיין דבריהם תמוהים הא דמביאים דברי הגמ' ביבמות והלא שם מוכח דלר"י אפילו בדרבנן מב"מ לא בטיל דהכי אמרינן התם אמר ר"ש בריה דר"א רישא בטומאת משקין דרבנן סיפא דאורייתא והיינו דגבי דרבנן ס"ל לת"ק דמב"מ בטיל וגבי איסור דאורייתא ס"ל דמב"מ לא בטול כן פירש"י וכ"כ התוס' שם אבל לר"י דפליג את"ק וס"ל שם דלא תעלה מוכח דס"ל דאפילו באיסור דרבנן מב"מ לא בטיל וכ"כ השעה"מ בפט"ו מהל' מאכלות אסורות שמגמרא זו מוכח דלר"י אפילו באיסור דרבנן מב"מ לא בטיל עיי"ש א"כ מה זה מביאים דברי הגמ' היפך מדבריהם כאן. ולכאורה זו פליאה נשגבה

אולם המעיין בחידושי הרשב"א שם ביבמות ימצא גירסא אחרת בדברי הגמ' וז"ל הרשב"א וגם ר"ח ז"ל גריס וכו' אלא בפירוקא דר"ש גריס רישא בטומאת משקין דרבנן ורבנן לטעמייהו דאמרי טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור"י לטעמיה דאמר טומאת משקין אפי' לטמא אחרים דאורייתא כו' עיי"ש, ונראה שהתוס' כאן אזלי לגירסא זו, ולפי"ז גם מיבמות מוכח דאפילו ר"י מודה דבאיסור דרבנן מב"מ בטל וא"ש דברי התוס'

ועיין בספר בינה לעתים להגאון ר' יהונתן בפ"ה מהלכות יו"ט שמתרץ דברי הרמב"ם שפסק כרב בביצה דף ל"ז ע"ב דחבית מותרת ובהמה אסורה שהרי ינק מסלקו של חברו כשהיתה בהמה קיימת שכל איבריה יונקים זה מזה, ובגמ' שם מקשה על רב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו ושתק רב, א"כ אמאי פסק הרמב"ם כוותיה,