ויוסף שאול (אלישר) קמט

ע"ג ע"ב דמב"מ לא בטיל

הנה הש"ך ביור"ד סימן קי"ח ס"ק ח' כתב דלכן בחלב סגי בחותם א' אע"ג דחיישינן שמא יחליף בחלב טמא שהוא אסור מדאורייתא משום דאין לחוש שמא יחליף כל החלב או רובו בחלב טמא דחלב טמא ניכר שהוא עכור אלא דחיישינן שמא יחליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן דמדאורייתא מב"מ בטל

והקשה בחדושי רע"א דא"כ מאי מקשה הש"ס בע"ז דף ל"ט ע"ב על רב מ"ש גבינה מחלב הא רב ס"ל מב"מ לא בטיל א"כ הוי חלב איסור דאורייתא, והניח בצ"ע, הרי קמן קושיא על הש"ך כעין קושיא הנ"ל על הט"ז

וראיתי בדגול מרבבה שכתב על דברי הש"ך וז"ל ואפילו לר"י דס"ל מב"מ לא בטיל מ"מ בזה בטיל לא מבעיא למ"ד בתר מבטל אזלינן לחלב טהור להיות טמא אלא אפילו למ"ד בתר בטל אזלינן מ"מ כאן ג"כ א"א לחלב טמא להיות טהור דחלב משקה הוא ולכי מסרח אין שם משקה עליו וכו' ובזה א"ש דאף דרב דהוא מרא דהך שמעתא דחמפ"ג סגי בחותם א' ס"ל כר"י דמב"מ לא בטיל מ"מ דברי הש"ך נכונים עכ"ל. (ופלא על הגאון ר' יצחק אלחנן בשו"ת באר יצחק סימן י"ג בחלק יו"ד שהביא קושית הדגמ"ר בשמו והוא הגאון רי"א מתרצה מדנפשה כתירוץ הדגמ"ר עצמו כנראה לא עיין אז בפנים

) והנה על תירוץ הדגמ"ר והגאון רי"א הנ"ל יש לי קושיא עצומה מגמ' דחולין דף ק"ח ע"א דמקשה וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והאיתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא ופרש"י הרי חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבלה שהרי נאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב הוי ליה מב"מ חלב אסור בחלב היתר ורב אית ליה מב"מ לא בטיל, ואם נימא כתירוץ הגאונים הנ"ל דרב ס"ל בתר בטל אזלינן א"כ גם כאן א"א לחלב אסור להיות חלב היתר דחלב משקה הוא ולכי מסרח אין שם משקה עליו וכנ"ל וצע"ג

ועיין בספר עין יצחק חאו"ח סימן כ"ז אות ט' שהקשו לו מגמ' דחולין הנ"ל על מש"כ בבאר יצחק שם לתרץ קושית הדגמ"ר באופן אחר דאף לר"י דמב"מ לא בטיל עכ"ז היכא דהאיסור הבטול לא היה ניכר והמבטל הוא ניכר בזה מודה ר"ו עיי"ש מה שתירץ ע"ז ופלא שלא הרגיש שגם על תירוצו הראשון קשה מגמ' הנ"ל ומש"כ לתרץ שם לא שייך הכא

ונראה לתרץ קושית הדגמ"ר והגאון רע"א כמ"ש הדגמ"ר בתחלת דבריו דרב ס"ל כמ"ד במנחות דף כ"ג ע"ב דבתר מבטל אזלינן וא"א לחלב טהור להיות טמא משו"ה בטיל מדאורייתא ואינו אסור אלא מדרבנן משו"ה סגי בחותם א' אפילו לרב, ולפ"ז מתורץ גם קושית הרה"ג ר' מיכל הורביץ ז"ל על הט"ז שהבאנו בראשית דברינו, דכיון דבתר מבטל אזלינן וא"א לשחוטה שתיעשה כשמנונית שעל הסכין של נכרים משו"ה בטיל בס' אפילו לרב

אולם לכאורה קשה על מש"כ דרב ס"ל דבתר מבטל אזלינן מגמ' דחולין דף ק' ע"א דמקשה על רב דס"ל כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ומקשה רב ספרא מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר"י דאמר מב"מ לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם אפילו לא נתן טעם נמי. ולפי הנ"ל דרב ס"ל דבתר מבטל אזלינן מאי קושיא, דאם לא נתן טעם בטלה חתיכת הנבלה בחתיכות המותרות דא"א לחתיכות המותרות להיות נבלה אבל כיון שחתיכת הנבלה נתנה טעם בחתיכה