ויוסף שאול (אלישר) קמז

לעקור דבר מה"ת ומפקינן תרומה לחולין ומשום תקנת העבדים ותקנת היורשים כי היכי דלא ליתכחוש ע"כ

שו"ר הקושי' מפורשת בירושלמי יבמות פ"ז הל' ג' וז"ל וקשיא (כתובה) תרומה מדבר תורה ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין דבר תורה, ומשני כמאן דמר מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות ובסוף הל' שם משני עוד שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק לאו קיימא ועי' ק"ע שם. הערות על ספר מרכבת המשנה יז

במרכבת המשנה פ"ד מהל' עכו"ם הלכ' י"ב. במה שפסק הרמב"ם שם דבהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל ששחט כתב בזה"ל עפי"ד מהמ"א הלכ' כ"ב ופ"א מאה"ט הלכ' ג' ודוק ודלא כהפר"ח אהע"ז ע"כ, ור"ל דהנה הפר"ח (באהע"ז) הלכ' עכו"ם פ"ד הלכ' י"ב תמה על הרמב"ם למה השמיט בהלכ' טומאת נבלות האיבעיא בבהמת עיר הנדחת אי מהני לה שחיטה לטהרה מידי נבלה, ובכאן נתן מקום לטעות שהשוה דין בהמה של עיר הנדחת לדין שוה"נ לענין איסה"נ ומצינן למילף מהכא נמי לענין טומאת נבלה דכי היכי דשוה"נ שנשחט שחיטתו מטהרתו מידי נבלה ה"ה לבהמת עיה"נ כו'. וע"ז ציין המרכבת המשנה לפרק ד' [כצ"ל] מהמ"א הלכ' כ"ב, שכ' הרמב"ם שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה וציין עוד לפ"א מאבות הטומאה הלכ' ג' דכתב שם הרמב"ם בהמה טמאה וחיה טמאה אין השחיטה מוטלת בה כו' והרי"ז נבלה, אלמא דשוה"נ שנשחט אינו מטהרתו מידי נבלה, ופלא שנעלם ממנו לפ"ש דברי הרמב"ם המפורשים בפי"ב מהלכ' שחיטה שפסק דשחיטה שאינה ראוי' לאכילה שמה שחיטה לפיכך הראשון ששחט כי' שור הנסקל ובא אחרון ושחט את השני לוקה כו' והוא מהמשנה חולין פא. ב. וע"כ דהשחיטה בשוה"נ מטהרתו מידי נבלה דאל"כ לא הוה חיוב משום או"ב וכדתנן שם במשנה השוחט ונתנבלה בידו כו' פטור משום או"ב וצ"ע

שם פ"ב מהל' ציצית הל' א' והתכלת כו' משמעות לשון זה דשאר תכלת הנזכר בבגדי כהונה כשר באסטיס אעפ"י שאינו מתקיים, ובעת שיכהה יפסל, ודלא כמוש"כ המש"ל פ"ח מהל' כלי המקדש הל' י"ג ולא ידעתי מאי פסקא דהמש"ל ואנו לא מצאנו דין זה רק בציצית כו' ע"כ וצ"ע מתוספתא מנחות פ"ט הלכ' ו' וז"ל התכלת אין כשר אלא מן החלזון, וסתמא איירי גם בבגדי כהונה, אלמא דגם בבגדי כהונה בעינן תכלת של חלזון וכדעת המשל"מ

שם כלי המקדש פ"ד הלכ' ט' בתו"ד בסוגרים ועי' מהרש"א בתוס' ב"ק דק"י ד"ה לבעלי ש"כ וז"ל מכ"ש הכא דהשליח נמי לא חזי לאכילה כו' משמע דקס"ד שנתנו לכהן טמא וחלילה לומר כן דא"כ קרב בטומאה ואינו נאכל, עפ"ד מהלכ' ביאת המקדש הלכ' י"א, ובכ"מ פ"ו ממעה"ק הלכ' כ"ג, שזה ברור ודברי מהרש"א תמוהים ע"כ. ונראה ליישב דברי המהרש"א עפי"ד הרמב"ם בפיה"מ פרק כיצד צולין דדם קדשים דכן הוא ואינו מקבל טומאה וכ"פ בהלכותיו פ"א מפסוה"מ הל' ל"ו וז"ל וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל כו' עי' מזה באורך בחי' הצל"ח פסחים יז. א. אות פ"ג, וא"כ לפי"ז משכחת שפיר שהכהן השוחט הי' נזהר שלא לטמא הבשר, והדם שלא נטמא בזריקתו מפני שאינו מקבל טומאה ושפיר מרצה על הבשר לאכילה לטהורים