ויוסף שאול (אלישר) קמו

וממזר הוא כו'. והרשב"ץ חולק ע"ז שהאב אינו נאמן אלא על בנו לפוסלו לומר שהוא ממזר אבל לפסול שאינו בנו אינו נאמן כדאיתא פ' החולץ אף אתה אל תתמה לענין חיוב ממון אם נאמן להפסיד ירושתו איני נאמן להפסיד אמו שכר הנקתה שהנאמנות שהאמינו תורה אינו אלא על בנו כדי להפסידו או לפוסלו לא לפסול ולהפסידם כו', והקשה ע"ז הא"מ דמפ' החולץ לא נשמע כלום מזה דאינו נאמן לפסול לומר שאינו בנו, ועוד הקשה מדברי הרשב"ץ באותה תשובה בתחילתה שכ' וז"ל אקדים לך הקדמה ודאי שהתורה האמינו לאב לומר איני בני כו' דממילא אם זה הקטן בכור הגדול אינו בנו ומכאן נלמד נאמנות האב לומר על איזה בן שיש לו שהוא אינו בנו וממזר הוא ע"כ, מבואר מדבריו דס"ל ג"כ דאב נאמן לומר שאינו בנו ונראין דבריו סותרין זה את זה וצ"ע עכ"ל

ונראה ליישב דברי הרשב"ץ במש"כ שאינו נאמן לומר שאינו בנו כדאיתא בפ' החולץ שאינו ר"ל על בנו ממש דבזה שפיר נאמן וכמוש"כ בתחילת התשובה אלא ר"ל שאינו נאמן לומר על בנו שאינו בנו כשיש לו בנים לבנו וכדאיתא בפ' החולץ מ"ז ע"א ר"י אומר נאמן אדם לומר על בנו קטן ואין נאמן על בנו גדול, ואמר ר' חייא בר אבא אר"י לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן הרי דלהפסיד אחרים וכגון בן בנו אינו נאמן ה"נ דאינו נאמן להפסיד אמו שכר הנקתה, אבל לעולם נאמן אדם לומר על בנו שאינו בנו וכדכתב הרשב"ץ בתחילת התשובה ואין שום סתירה לפי"ז

שם סי' כ"ח ס"ק ל"ג מקשה על הרמב"ם פ"ט מתרומות דמשמע דס"ל דאזלינן בתר קנין תורה לאכילת תרומה, מהא דאיתא ביבמות פ' אלמנה מ"ז ע"ב ר' ישמעאל אומר משים אביו הבת מאכיל הבן אינו מאכיל, מ"ש בן דלא מאכיל משום חלקו של עיבר בת נמי לא תאכיל מפני חלקי של עיבר, אמר אביי הכא בנכסים מועטים עסקינן וכגון דאיכא בן בהדי בת כי' אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כמה דלא נפיק לאייר העולם לא תקינו רבנן, ומוכח דקנין דרבנן מהני להאכיל בתרומה דהא הבת אין לה אלא בתקנתא דרבנן וכ' ליישב דהרמב"ם לשיטתי דס"ל בספיקות מותר מה"ת וכל הספיקות אינו אלא מדבריהם, וא"כ הכא דאיכא בן בהדה העבדים מותרין לאכול בתרומה מה"ת ע"י בן דאיכא ואי משום חלקו של עיבר דאינו מאכיל כיון דעובר ספק בן ספק בת והספיקות מותרין מה"ת ומדרבנן הוא דאסור משום ספק דשמא העובר בת ומדרבנן הוא של הבת דקאי בנכסים מועטין כו' ולדעת הרשב"א ודעימי' החולקין על הרמב"ם וס"ל דכל הספיקות מה"ת אסור וכו' תיקשי היכי הבת מאכיל בתרומה כיון דאינו אלא מדרבנן והבן אינו מאכיל דשמא עובר בן ואינו ילוד אינו מאכיל ומידי ספיקא לא נפקא וא"כ צ"ל לדעת הרשב"א דקנין דרבנן מהני לאיסור תורה עכ"ל

ויש לציין דבחי' הרשב"א גופי' ביבמות שם הקשה זאת, וז"ל בד"ה כגון דאיכא בן, תמיהא לי דאיה"נ דעדיף מהאי דקאי אבראי לאסור דאילו האי דקאי אבראי מאכיל מדינא דאורייתא אבל האי דמעברא אי זכר הוא יש לו זכי' מדאוריתא לדידי' דיש זכי' מדאורייתא לעובר וכ"ש בירושה הבא מאילי', ואע"ג דליכא אלא נכסים מועטים שורת הדין לאו דבנות הוי אלא מן התקנא והיאך אתיא תקנתא דרבנן ומפקא מאיסור תרומה לזרים דאורייתא ואפשר לי לומר דמאן דמוקי לה בהכי ס"ל כר"ח דאמר בפ' האשה רבה דב"ד מתנין