ויוסף שאול (אלישר) קמג

עכ"ל, (ועי' ב"י סי' תכ"ב מה שתמה על התוס', ועיון מגן אברהם סי' ק"ח סי"ק י"ב, ומהרש"א שם מה שתירצו) הרי שהתוס' סברי דאין לחלק בין לילה ראשונה לשניה מהטעם שאין מקדשין ולא אמרינן כבר קדשוהו שמים

ותירץ בשם אא"ז החסיד ר' נפתלי כ"ץ, הא דכתבו התוס' דאין נראה לחלק הוא דוקא לענין תפלת ערבית שהוא רשות, ורק לענין יעלה ויבא, אבל בלי זה שפיר יש סברא לחלק בין לילה ראשונה לשניה מהטעם שכבר קדשוהו שמים כדלעיל

ותמהני עליהם שנעלם מעיניהם דברי התוס' סנהדרין י' ב'. ד"ה שכבר, שכתבו בפירוש דאפילו בשמים אין מקדשין בלילה, וז"ל: שכבר קדשוהו בשמים. י"מ דב"ד של מעלה מקדשים אותו לעולם בשעת המולד, ואין נראה דא"כ בזמנו נמי כבר קדשו בשמים אלא נראה כפי' הקונטרס בפ"ב ר"ה דביום שלשים ממתינים ב"ד של מעלה לב"ד של מטה שמא יעברו, אבל יום שלשום ואחד שא"א שלא יקדשו היום מקדשים אותו בשמים מן השחר והא דאמר בירושלמי, רבא בר זבדא בשם רב טעמא דר' אלעזר ב"ר צדוק בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשים אותה, מקדשין הם, יש לישבו כפי' הקונטרס דהכי פירושו: בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותו מלמטה ביום ל', מקדישין אותו הן מן הבוקר ביום ל"א דאין כאן ספק דודאי יקבע היום

ולפי"ז בנידון של המים חיים לא נכנס חודש שביעי אלא מתחילת הבוקר, והלידה היתה עדיין בחודש ו'. וכן מטעם זה כתבו התוס' בברכות ולא נראה לחלק, דע"כ החודש מתקדש בשמים ביום ל"א בשחר, וכל ליל ל"א עדיין לא נתקדש לפי שאין מקדשין וכו', משו"ה אם לא הזכיר אין מחזירין אותו. הערות לחי' הריטב"א. ז"ל. יב

במס' ע"ז דף ס"ט. ע"א איבעי להו נפל לגו חלה מאי וכו' רב כהנא אסר. א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט ופירש"י ז"ל וז"ל אימרטוטי אימרטט לחתיכות דקות קטנות ושרץ איסירו בכעדשה כטומאתו וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ

וכתב הריטב"א ע"ז "ואינו נכון חדא דלא מצינו בשום מקום דמדמי איסור לטומאה לשיעורו אלא כל האיסורין בכזית"

ומה מאד יש להתפלא דהא בהדיא אמרינן במעילה דף ט"ז ע"ב תני רבי יוסי בר רב חנינא קמיה דרבי יוחנן והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותכם בבהמה ובעוף אשר הבדלתי לכם לטמא פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה

הרי להדיא דאף לענין אכילה שעור השרץ בעדשה, דשיעורן כטומאה, וכדברי רש"י ז"ל, וע"ע בביאור הגר"א יו"ד סי' ק"ד סק"ה ובלקוטים שם ד"ה ודוקא שציין לגמ' זו

בר"ה דף כ"ד ע"א תיר אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר ג' עדותן קיימת אחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטילה אבל מצטרפין לעדות אחרת

וכתב הריטב"א ז"ל אבל מצטרפין לעדות אחרת י"מ שכל אחד מהם מצטרף עם אחר להעיד בעדות דעלמא דהא לא ידעינן מאן מינייהו משקר וכל חד מוקמינן בחזקת כשר ולא נהירא דהא ניחא למ"ד ב"ב שתי כתי עדים המכחישות זו לזו שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפניו עצמה ומעידה אלא