ויוסף שאול (אלישר) קמא

הערות על ספר מים חיים יא. דברי הרב בשו"ת מים חיים יו"ד סי' י"ט הביא בשם הפרי החדש דשהיית י"ב חודש בספק טרפה לא מהני אלא בספק דרוסה ונפולה, אבל שבורת הגף בעוף שטריפתו מחמת חשש נקיבת הרואה אפילו הרבה כחול ימים אין זו מוציאו מידי ספק טרפה שהרי יש לחשוש שמא נקבה הריאה גם לאחר זמן רב אחרי שבירתו

והטעם כדכתב הט"ז סי' נ"ג סי"ק ב' ההבדל בין נשבר הגף לנשבר הצלע דגף כיון שהעוף מנדנד אותו הנה והנה אפשר שעי"כ נכנס בפנים ונוקב הריאה משא"כ בצלע שהוא מונח על מקום אחד לא חיישינן שמא נוקב הצלע לאחר זמן

ומסיים, שהרש"ל בחולין פ' אלו טרפות סי' פ' חולק על הפר"ח וסובר דאפילו בשבורת הגף מהני שהיית י"ב חודש, מדכתב שם ז"ל: ומ"מ נראה שמוטת הגף בעוף שאנו מטריפים משום חשש נקיבת הריאה או נחבסה הגולגולת משום שסופו לינקב הקרום של מוח, אם באה שחיה יותר מי"ב חודש יצא מכלל ההיא חששא וכשר עכ"ל רש"ל שם

ומשמע שהמים חיים יוצא לדמות שמוטת הגף לשבורת הגף שדינם אחד ולפיכך יצא לו שהרש"ל חולק על הפר"ח, ולענ"ד לא דמו כלל, דשבורת הגף הואיל וחדודים יוצאים מן השבר שפיר לא מהני שהיות י"ב חודש, דאפילו נאמר לא ניקבה הריאה בעת שבירתו יש לחשוש שתנקב לאחר זמן מחדודי השבר שנכנסים בפנים ע"י נדנוד הגף, אבל שמוטת הגף לא נטרף כל עיקר אלא משום שמא נותקה הריאה יחד עם הגף בשעה שנשמט, הלכך אם לא נותקה בשעה שנשמט אין כאן שים מקים חשש ודמי לנשבר הצלע ובזה אפילו הפר"ח מודה דמהני שהיות י"ב חודש

בשו"ת מים חיים חו"ם סי' ו'. מביא עובדא שבקהלה אחת נתקבל שוחט וקצבו שכירתו מכל מה שישחוט בעיר הזאת ואח"כ היתה הקהלה אנוסה ע"פ ההגמון שם למסור חלק משחיטתם לשוחט מעיר אחרת, ותובע השוחט שישלמו לו שכירתו כאלו נשחט בקהלתם, ומסתפק אם דין שוחט כדין מורה הוראה שנותנים לו שכרו משלם בין עביד בין לא עבוד כמבואר בשו"ת רמ"א סי' נ'. או נאמר שיש חלוק בין שוחט למורה הוראה ונותנים לו כפועל בטל. וז"ל: הנה לפי טענת הקהל שהם אנוסים בדבר, אם האמת כדבריהם פטורים לגמרי אפילו מלתת לו כפועל בטל כמבואר בחו"מ סי' של"ג: אם ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב אין לפועלים כלום ומה בידו לעשות וכו' רק שלבי הומה אם היו הקהל אנוסים וכו' שהיה להם להתנות עם ההגמון שהשחיטה יהיה בקהלתם שאפשר שלא היה מקפיד בזה וכו', וא"כ נוכל לומר היכא דהקהל שכרו לשוחט סתם וכו' והקהל לא חשיבי אנוסים בזה וכו' עפ"י הדין מחוייבים הקהל לשלם להשוחט כפועל בטל, ואפשר שאין חלוק גבי שוחט בין עביד בין לא עביד ואין מנכין הרבה אף אם לא עביד כמבואר בש"ת רמ"א סי' נ' לענין רב ומורה הוראה עכ"ל

ועיין בב"י סוף חו"מ סי' של"ג שכתב בפשיטות שדין שוחט כפועל, וז"ל: