ויוסף שאול (אלישר) קמ

הסה"ת בזה"ז וכו' עכ"ל מדבריו אלו יראה המעיין שלא נעלם ממנו דרשה דלא ביערתי ממנו וכו' שהרי הוא ציין לעיל לאוין רס"א ושם הביא דרשה זו דלא ביערתי ממנו בין שאני טמא וכו' ועכ"ז כתב דאם הפירות לא הוכשרו מותר לאוכלם בטומאת הגוף

ולחומר הנושא דכל הגאונים כהס"ת וכפות תמרים ומגילת ספר התירו נגד דרשה זו ושפסקו הרמז"ל בפ"ב הל' א'

רוצה אני לומר דדרשה זו דמחייבת מלקות לאוכל מע"ש בטומאה לא נאמרה אלא לאוכל בפני הבית וזה ממ"ש הרמז"ל בפיה"מ פ"ג דמכות וז"ל ואינו חייב מלקות על אכילת מע"ש בטומאה עד שיאכלנו בירוש' וכו' ופסקו בפ"ג מהל' מע"ש הל' א' דהאוכלו חוץ לירוש' לא לקי ונפקא ליה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך וכו' יעי"ש וסברי מרנן דאחר החרבן דאין חומה ואין שערים הרי הוא כחוץ לחומה ואינו לוקה וכיון דהותרה טומאה בציבור להקריב קרבנות דענוש כרת הותרה לגבי מע"ש אפי' לאוכלו בטומאת הגוף אם לא הוכשר, אלא שדבר זה לא ראיתיו מפורש ואפריון נמטייה לרב אחאי גאון כמוהר"ר עובדיה הדאיה שליט"א מחבר ספרי "ישכיל עבדי" שמצא לי רב אילן גדול להתלות עליו והוא ס' מנחת חינוך בפ' כי תבא סוף מצוה תר"ח דכתב וז"ל ואפשר שלא בזמן הבית אף להשיטות דסוברים דמעשרות הוי מה"ת בזה"ז מ"מ כיון דבזמן שאין בית אינו נאכל מע"ש כמבואר ברמז"ל פ"ב והכ"מ כתב כאן דאינו חייב על לאו דאנינות רק במקום אכילתו בירוש' א"כ האידנא דאינו נאכל בירוש' כיון דאין בית אינו עובר על לאו הזה דאינו מקום אכילתו עכ"ל, ולפע"ד דלזה נתכוין הרמז"ל דנקט דרשה זו אף שאינו לאו כמו שהשיג עליו הרמב"ן ז"ל לרמוז לנו שאינו נוהג כ"א בזמן שיש וידוי בפני הבית

ועל הב"ח דאתי עלה בכונת הסמ"ג דהקשה לו על סה"ת כמ"ש דאם לא הוכשר שמותר לאוכלו, דאיך מותר כיון דאנו ט"מ וכו' וע"ז כתב ואיני יודע מנין לו זה דלפע"ד יותר הי"ל להקשות דא"כ אמאי אמרו ואם אין מקדש ירקבו, דאם הוכשר המע"ש הלא בנגיעתו בט"מ נטמא וכיון דנטמא ופדה אותו, ואם לא הוכשרו מותר לאוכלו, אבל לפי המגילת ספר אתי שפיר שאין קושית הסמ"ג משום טומאה כ"א משום דאיך אפשר לאכול מע"ש אם אין אכילת בכור וכו' וכיון דאין מזבח להקריב הבכור ממילא דאין לאכול מע"ש אף אם לא הוכשר אלא שהקשה לנו במ"ש דאם בנה מזבח דאוכלים ק"ק וכו' וגם על הרמז"ל דפסק דמקריבין אעפ"י שאין בית וכו' אפי' שיש שם מזבח מ"מ הרי אנו ט"מ וכו' לזה כתב המגילת ספר דאיירי באופן דנמצא אפר פרה או כהן אחד טהור וכו' יעי"ש.