ויוסף שאול (אלישר) קלו

להריטב"א דבגניבה דוקא נאמר יש שלד"ע ולא באיסורים אחרים והנ"ל בכונת הגמ' לס' הריטב"א דהוא מבאר דעיקר מחלוקת רבינא ורב אסא הוא בשליחות אדם מאיזה טעם אמרו אין שלד"ע ח"א דטעמא משום דאי בעי עביד וכו' וח"א משום דהוא בר חיובא וע"ז אמרו מאי בינייהו ותירצו אי כב"י כהן שאמר לישראל וכו' ואיש דאמר לאשה וכו' והיינו נפקותא בעיקר טעם מחלוקתם, אבל בחצר לכ"ע יש שלד"ע כיון דלא שייכי הני טעמי וממילא יוצא לנו דין זה בחצר וא"כ קשה ל"ל קרא דואם המצא תמצא לילף דיש שלד"ע דהדבר מובן מאיליו מאחר שלא שייך בחצר אותם הטעמים ולזה סובר הריטב"א דקרא דואם המצא בא לומר דדוקא בגניבה בחצר אמרי' יש שלד"ע, ובזה נתישבו קושיות החק"ל דהריטב"א הוציא דין זה אחרי המסקנא וכיון דקרא דואם המצא לא בא להורות דיש שלד"ע דדבר זה לא היה צריך לאומרו ואדרבא בא להורות דדוקא בגניבה אמרינן יש שלד"ע בשביל זה לא מינו אותו במס' קידושין בתוך הכתובים ההם, והריטב"א ס"ל כסברת רש"י דחצר משום שליחות לא צריך קרא, אלא דרש"י כתב דמשום דאין שלד"ע איצטריך ריבויא דהריטב"א סובר דקרא אתא לאפוקי איסורים אחרים

אבל יש להקשות ע"ד הריטב"א מהא דאיתא בב"ק ע' עלה דתנן גנב ומכר בשבת חייב ופריך והתניא פטור, אמר רב פפא באומר זרוק גנובתיך לחצרי ותקני לו גנובתיך ופרש"י זרוק גנובתיך לחצרי בשבת ואני אתן לך מעות וכן עשה וקנאה לוקח וזה נתחייב מיתה עכ"ל הרי דאע"ג דהוי איסורא דקונה בשבת דאיהו ל"מ עביד עכ"ז כשגילה דעתו דיקנה לו חצרו קנה, ולכאורה היה נ"ל לחלק דהתם דהוי איסורא דרבנן דמו"מ בשבת דאם עבר וקנה המקח קיים כמו כל איסורים דרבנן דאם עבר ועשה מה שעשה עשוי, ה"ה לחצרו דאם גילה דעתו אעפ"י שעבר קנה לו חצרו, ל"כ בלקיחת בצים מתחת האם שאיסורו הוא מדאורייתא

אבל מה נענה למ"ש המח"א באותו סי' ד' דהא דכתב הרמז"ל בפ' כ"ג מהל' מכירה דאפרוחים לא קנה בעל השובך כ"ז שלא עמדה האם מעליהם ודבר זה גזרת חכמים היא ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה, דכונת הרמז"ל במ"ש גזירת חכמים לא הוי על קנית החצר אלא אעיקרא דמילתא קאמר דאיהו לא מצי לזכות בהם משום גזירת חכמים, ולפי"ז הוא דגם איסור לקיחת הבצים מתחת האם הוי דרבנן וחזרה הקושיא למקומה מאי שנא וצריך ישוב כעת

קושיתו ע"ד הריטב"א דמה יענה לאותם הראיות שהביא הגר"א מההיא דע"ז י"ל דהוא מפרש אם באו לרשותו היינו באחד מדרכי קניה ומההיא דב"ב בלא"ה לא זכיתי להבין דהתם איירי בדבר היתר ולא בדברים אסורים

קושיתו ע"ד פרי מגדים י"ל דהוא סובר כהריטב"א דרק בגניבה אמרינן יש שלד"ע בחצר. דברי הרב

כתב הרמב"ם פ"ו מהלכות בכורים הל' י"א המערב קמח חטים וקמח אורז ועשה מהן עיסה אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה, ועיין בהשגות הראב"ד שכתב נראה מן הירושלמי דבעינן שיהא בה דגן כשיעור כרשב"ג דהכי פסיק הלכה כוותיה, וכתב הכ"מ לתרץ שיטת הרמב"ם דלא תקשי עליה מן הירושלמי דהא דהא דאמר רשב"ג דבעינן שיהא בה דגן