ויוסף שאול (אלישר) קלד

בפי' כל יתר כנטול דמי כפי' הרשב"א מ"מ כשר אם נמצא יותר מי"א צלעות וי"ח חוליות דהא כתבתי לעיל דקיי"ל כהרמב"ם דחסר אינו כנטול דמו וכו' ואף לב"י דמחמיר כרשב"א דחסר כנטול, מ"מ לרשב"א מותר מטעם אחר וא"כ לכ"ע שרי בכל ענין עכ"ל וביאר הש"ך דבריו ז"ל: ר"ל נהי דלעיל סי' נ' ס"ב קיי"ל דשלא במקום הפסד מרובה יש להחמיר דחסר כנטול, מ"מ הכא כיון שיש עוד סברא להתיר אין להחמיר עכ"ל

, ודבריו שהוסיף בכוונת הרמ"א נראה כמיותר ללא צורך, אמנם הואיל והרמ"א הכשיר מטעם שהרמב"ם והרשב"א שניהם מסכימים לדין אחד, אבל שניהם אינם מסכימים לטעם אחד שלדעתו בדאורייתא כחולקים זה על זה, ואיך הכשיר הרמ"א מטעם זה, ולכן הוסיף הואיל ויש עוד סברא להתיר מצרפין זה להתיר שלא במקום הפסד מרובה ע"פ הכלל המובא בפרי מגדים כללים בהוראת איסור והיתר סי' ו' ז"ל: ויראה לו דכל מקום שהרב היקל בהפסד מרובה ויש עוד ספק יש להתיר אף בלא הפסד מרובה, ומטעם זה מצרף הרמ"א גם דעת הרשב"א, אבל לאו מטעם ששניהם מסכימים לדעת אחד שהרי אינם מסכימים לטעם אחד

אמר המחבר לפע"ד שהשער אפרים יפרש דברי הת"ה באופן אחר והוא כיון דלא אזלינן בתר הרא"ש והתוס' בודאי שכח ואזלינן בתר ס' הה"ג היינו משום איסור הזכרת ה' לבטלה דלא ברור לנו אם כל לילה היא מצוה בפ"ע או לא, וא"כ איך בספק שכח אמרינן דיברך משום דכל לילה היא מצוה בפ"ע, וע"ז מתרץ דאיסור הזכרת ה' לבטלה היא מדרבנן ובספק שכח הוי ספק איסור מדרבנן וא"כ הוי כספק ספקא, ספק אי איכא הזכרת ה' לבטלה דאולי ספר תמול ואית"ל דשכח ספק אי כל לילה לא הוי מצוה בפ"ע וכיון דהאיסור הוא מדרבנן אזלינן לקולא לענין הזכרת ה' והוי לחומרא לענין שיברך. הערות על המחנה אפרים ט. דברי הרב

מחנה אפרים הלכות קנין חצר סימן י"א כתב דמדברי הגמ' בב"מ דף ס"ז ע"ב מוכח הא דכלי קונה היינו אפילו בכלי שאין לו "תוך", וכוונתו דשם אמרי' האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי ליה ואפילו מתמרי דאבודיא ואי אגבהנהו בסיסני קננהי ולמ"ד כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו דלא אגבהנהו בסיסני קננהו הרי חזינן דבודיא קנה ליה אע"ג שאין לה "תוך"

אולם במחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' בסוכה דף כ' ע"ב ד"ה מסככין וז"ל בודאי עשויה היא לקבל תמרים כדאשכחן בכתובות דף נ' ע"ב זיל הב ליה מתמרי דעל בודיא וא"ת א"כ מקבלת טומאה מדרבנן וכך וי"ל דההיא דאית ליה גדנפא היא העשויה לקבל תמרים וכו' עיי"ש הרי כתבו התוס' להדיא דבודיא העשויה לקבל תמרים אית לה "תוך" שלא כדברי המח"א ז"ל.