ויוסף שאול (אלישר) קלב

הכפות תמרים ויותר כדאי לבאר דבריו כפשטם ואם יש קושיא מה בכך ימצא תירוץ ויראה כת"ר להגאון שד"ח ז"ל שהביא משם בעלי הכללים שההיפוך הוא דמחליף ההיא דמייתי למיפרך מינה (כפי ביאור רע"א) והוכיח כן מכתובות

ועוד ציין לספר לשון לימודים וס' מטה אהרן (הס' אינם ת"י) שכתבו דעפ"י הכרח מחמת איזה קושיא נוכל לפרש היפוך קמיתא ולפי"ד דגם בסוגית גטין יש הכר מכח סברא והיא דיש להקשות כשהקשו בגמ' והא מדקתני סיפא וכו' והוצרך לתרץ הא נמי איפוך אמאי לא תירצו היפוך ההיא דמוציא משום ש"ר והיה מתישב הכלל אבל כנראה שזה אינו או משום דלא אפשר להעביר סברת ר"י דמחלק בין נדר שנודע לרבים לבין נדר שלא נודע לרבים לסברת חכמים או כמ"ש המהר"ם שיף ז"ל משום דלא הוזכר שם חכמים במשנתינו והטעם הזה ידע המקשן והבין דמה שיש להפוך הוא הקמיתא דוקא וע"ז הקשה והא מדקתני סיפא וכו'

והיה נ"ל לומר אף שהיא דוחק דכיון דמכח הטעם שכתבנו מוכרח לומר דההיפוך הוא על הקמיתא הרי הוא כאילו מסיימי הי מנייהו להפוך וזה הוא ראיתו של הר"ן עמ"ש והיכא דמסיימי הי מנייהו וכו'. בענין הולכים אחר הרוב אף שאינם מטעם אחד ח

דה"ר כתב הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' כ"ה ס"ב, בהגה: אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום, (רשב"א סי' רכ"ג) ואפילו אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין נקראו רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א)

וכתב על זה הש"ך יו"ד סי' רמ"ב ז"ל: ובאמת המהרי"ק שם אינו ברור לו דין זה ולא כתב שם אלא ליישב מנהג האשכנזים, וגם מסיים שם, ומ"מ כל זה רחוק בעיני, וכן משמע מדברי האגור בשם מהרא"י, ומביאו ב"י וד"מ בסי' צ"ב, דאין להקל בכה"ג באיסור דאורייתא בנדון דידן בחלב שנתערב בשומן וספק אם יש בשומן ס' מן החלב, ואח"כ הושם מן השומן לקדרה לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה בלח להא"ז, אע"ג דמוכח באשר"י דלית לי' האי סברא לחלק בין לח ליבש, מ"מ אין להחמיר בשביל כך, דלכ"ע האי סברא דחנ"נ אינו אלא מדרבנן. ונדון דידן בין למר בין למר שרי לדעת האו"ז משום דדבר לח הוא, ולהרא"ש משום שאין אומרים חנ"נ אלא בבשר וחלב עכ"ל. אלמא אי הוו דאורייתא לא הוי שרי כיון שאין מסכימים מטעם אחד וכו', עכ"ל הש"ך, וכוונתו מדהזכיר המהרא"י דלכ"ע האי סברא דחנ"נ אינו אלא מדרבנן, משמע דאי הוי דאורייתא לא היה מתיר בנדון שלו על סמך האי סברא דבין למר ובין למר שרי וכו' הואיל ואין מסכימים מטעם אחד חשובין כחולקים זה על זה

והשיג בעל שער אפרים ביו"ד סי' ס"ח על הש"ך, ולדעתו הולכים אחר רבים שאינם מסכימים מטעם אחד אפילו