ויוסף שאול (אלישר) יג

לא הקשו ומה יענה רב על דברי שמואל דאמר אלא לדידך וכו' ופשיטא דמדניאל פשט איסורו וכו' דהוא רב ס"ל דעל לבו שם ולכל ישראל הורה ומה שהשיב לשמואל שמלאי לודאה קא אמרת אין בזה שום תשובה דסוף סוף ר' שמלאי לא אמרה מדיליה אלא סיפר עובדא דר' יאודה נשיאה התיר והיכי מצי מתיר איסור שאסר דניאל ושפשיטא דפשט איסורו והא ראיה דעד תלמידי ב"ש והלל היה נוהג איסורו בעיר והם הוסיפו בשדה, ובתוס' ד"ה ור"י הנשיא וכו' כתבו משם רשב"ם דפריך בין לרב בין לשמואל ובודאי דהוא לא מפרש כפי' ר"י דתירוץ דלא פשט איסורו נכלל כבר בדבריו בשלמא לדידי וכו'

דף מ' ע"א תוס' בד"ה כאן בפתוחות וכו' לכך היה מפרש הר"ר אפרים להפך עיי"ש, והנה לסברת הר"ר אפרים קשה למצוא טעם דבסתומות צריך שתים דבודאי הוא לא חולק על רש"י דבציר טמא לא מתהוה כילבית אפילו אחת א"כ סתומות יהא מספיק אחת להכשיר ואולי דלזה גם הרא"ש הרי"ף והרמב"ם לא פסקו כסברתו אבל הר"ן לא פירש כפירש"י דכתב וז"ל וציר שאין בה דגה כילבית, ציר דגים והיה דרכן לתת בתוך הציר דג אחד או שנים מאותו המין לראיה שממנו נעשה ציר זה וכו' (ועל מתני' ציר שיש בה דגה כתב מפרש בגמ' ובגמ' השתא אחת אמרת שרי תרי מבעיא לא פירש כי אם לפירש"י) ואחהמ"ר לא יכולתי לכוין לפירושו הקושיא השתא וכו' נימא דהכל תלוי במנהג אם המנהג הוא לשום אחת שרי באחת ואם המנהג לשים שתים צריך שתים ומה ענין פתוחות וסתומות או נימא דשתים הוי חידוש דלא ניחוש דמשקר העכו"ם ובכוונה שם שתום דאם תמות האחת תשאר השניה

תוס' בד"ה נמצאת כילבית וכו' לא ידעתי אמאי לא כתבו דבריהם על מתני' וציר שאין בה דגה כילבית וכו' דלרש"י אם היא פתוחה אי אפשר לומר שאין בה אפילו כילבית אחת דמכלל דאם היה אחת כשרה והא בעינן שתים וצריכים לומר הכשר כילבית ואם היא סתומה ר"ל אפילו כילבית אחת דאם היה בה אחת היתה כשרה ולהר"ר אפרים להפך

ע"ב גמ' וכן יין תפוחים של עכו"ם הבא מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה צ"ל ומן הספינה, וכן באמר רב ששת וכן לכהן וכו' ומן הסלולה צריך להגיה ומן הספינה

אמר רב יאודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים וכו' ראיתי להר"ן ז"ל שפירש דרב יהודה אמר שמואל בא לתרוצי תירוץ אחר עיי"ש מלבד דלשון אמר רב יהודה דנקט איננו לפי שיטת הגמ' דהול"ל רב יהודה אמר שמואל אמר וכאשר ראיתי להמש"ל ז"ל בפרק ז' הלכה ו' שהרגיש בזה עיי"ש עוד יש לדקדק דעיקר התירוץ חסר מן הספר כיון דקושיות הגמ' הוא על יסוד דמשמע להו דמשום שהן נעבדים היינו שידוע שנעבדין וע"ז הוה צריך לתרץ דלאו דוקא נעבדין אלא חששא, ועוד דפעם בשנה דנקט ר"מ הוא מיותר דבשלמא לפירש"י היינו דבמקומו של ר"מ עובדים אותו פעם בשנה אבל לפירושו דהוי החששא שמא איש אחד במקרה עבד אותו אין שייך לומר בשנה, וגם לשון שהם נעבדים משמע בבירור ולא חששא, ועוד דללישנא קמא דאמר מחלוקת בשל כפרים אבל בשל כרכים ד"ה מותר מאי טעמא לנוי עבדי להו קשה דמה בכך אף דעבדי להו לנוי עכ"ז יוכל להיות שאיש אחד יטעה ויקבל אותו לאלוה

דף מ"א ע"ב ואבע"א ספק וספק הוא וכתב רש"י ז"ל בד"ה כדי