ויוסף שאול (אלישר) יב

ישר להברייתא דר' יהודה מתיר בכותי ואיזה קשר יש עם התירוץ ברופא מומחה ונראה לו דלהברייתא לא היה קשה דר' יאודה סובר דכותי קודם לעכו"ם דאם אין מוהלים כי אם עכו"ם וכותי מבכרים את הכותי משום דעכו"ם יש חשש שפיכות דמים וחמירא סכנתא מאיסורא, וברייתא דאוסר בכותי איירי שיש ישראל אבל אינו מומחה כמו הכותי, וראיה דהברייתא נקטא עיר שאין בה ישראל ובברייתא השניה לא נקטה כן אבל לתירוץ הגמ' ברופא מומחה שאין בו סכנת שפיכות דמים אלא אולי גזרה אטו רופא עכו"ם שאינו מומחה ועכ"ז התיר ר' יאודה בכותי אם כן קשיא

דף כ"ח ע"א תוס' בד"ה מכה של חלל פירש הקונטרס שכנגד חלל הגוף וכו' וברש"י שלפנינו הגירסא בחלל גופו והיינו כהירושלמי ולגירסת התוס' קשה איך מיישב שיטת הגמ' מהיכן מכה של חלל מן השפה ולפנים וכו'

דף כ"ט ע"ב תוס' בד"ה יין מנלן בסו"ד כתבו ומרבה להו לקמן בפרק ר' ישמעאל דף נ"א ע"א מזבח כל כעין זביחה ומניסוך זריקה המשתברת כגון שבר מקל לפניה ע"כ ולא מצאתי ילפותא זאת שצריך משתברת מניסוך כ"א דבעינן כעין פנים והיינו זריקה משתברת והילפותא היא מזריקה ולא מניסוך ונראה שסמכו על מ"ש במס' סנהדרין דף ס' ע"ב דפריך בגמ' ולתני זורק אמר אביי זורק היינו מנסך שנאמר בל אסיך וכו'

דף ל"א ע"ב תוס' בד"ה מפני מה אסרו וכו' ושמא בימי האמוראים אסרוהו ע"כ, נ"ל דבזה מתרצים קי' הר"ן דאם איסורו משום חתנות הרי הוא כמו פת וא"כ אמאי נהגו בו רב פפא ורב אחאי היתר מחוץ לחנות העכו"ם והר"ן תירץ משום דפת רוב סידורו ומלאכתו הוא ע"י נשים יש בו חשש חתנות יותר, והתוס' מחלקים דאיסור פת הוא מימי התנאים לא כן איסור שכר הוא מימי האמוראים

דף ל"ה ע"א גזרה חדשה היא וכו' וכדעולא וכו' ק"ל א"כ לא היה לו לר' יאושע לומר לו טעם מוטעה שמעמידין אותו בקיבת נבלה שמזה באמת היה יכול להטעותו וכמו שהקשה מקיבת עולה ועוד ק"ל דבשלמא לגזרה משום ניקור היא גזרה חדשה ולא רצה לגלות לו אבל לשאר התירוצים שבגמ' משום עור נבלה ושומן חזיר וכו' הרי אלו אינן גזרות חדשות ולמה לא גילה לו הטעם וי"ל דסו"ס איסור הגבינה הוא גזרה חדשה ויש מקום שיפקפקו בטעמו שאינו ודאי שמעמידין אותה בעור קבת נבילה או שמושחין אותה בשומן חזיר

ע"ב רש"י בד"ה וכבשין וכו' ורגלים של בהמה בחומץ, נראה דהאי דדילג על יין דקדם במתני' משום דבא להודיענו שלא תאמר דמלת וחומץ היא נפרדת והיא בכלל הדברים האסורים, ועיין תוס' יו"ט

דף ל"ו ע"א תוס' בד"ה בשלמא וכו' לכך נראה לר"י וכו' והנה מלבד דקשה דעיקר הטעם דר' יאודה דהתיר הוא משום דלא פשט וכו' חסר בדברי שמואל, אלא דהוא תלה טעם ההיתר משום דקסבר נותן טעם לפגם מותר דבר דגם האוסרים עצמם ס"ל כן, ועוד לס"ד דהמקשה דלא ידע דשמן לא פשט וכו' תקשה ליה מה הבין בדברי שמואל דאמר בשלמא לדידי וכו' אלא לדידיך וכו' כיון דיסוד דבריו בנויים על זה שמדניאל פשיטא דפשט לא כן מתלמידי ב"ש והלל לא פשט, עוד ק"ל על תירוץ הגמ' דשמן לא פשט איסורו אמאי