ויוסף שאול (אלישר) קכט

לענין זה שתהא תמורתו קריבה, וכמו שתמה הוא עצמו בחאה"ע סוף סי' ס"ד על הלח"מ בפ"ג מתמורה ה"ד שכתב דלאחר פדיון אינו עושה תמורה מגמ' בכורות הנ"ל, וכתב שם דמה שכתב רש"י בר"פ הזרוע ולחיים דהא דעושין תמורה הוא דוקא קודם פדיון היינו רק לענין זה שתהא תמורה קריבה ודוק בענין כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין וכו' ו

דה"ר אימא בשבת ס"ד ב': א"ר יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ומקשינן תנן ולא בזוג אע"פ שפקוק ותניא אידך פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר, ומשני תנאי היא, דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, ר' אליעזר ור' שמעון אוסרין, כלומר ורב סובר כתנא שאוסר אפילו לא כנגד העם

ובכתובות ס' א' תניא וכו' צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש, מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו רבנן, ופירשו בתוס' שם, וז"ל: והא דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, היינו דוקא באיסור מלאכה דאורייתא כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת, אבל הכא לא יראו אלא מלאכה כלאחר יד דהוי דרבנן ולא גזרי רבנן בחדרי חדרים עכ"ל

והקשה המג"א (סי' ש"א סי"ק נ"ו) על התוס', א"כ למה דחיק הש"ס בשבת לתרץ תנאי היא. הלא טיול בזוג נאסר משום דמחזי כאזיל למכרה שהוא איסור דרבנן דאפילו רב מודה שמותר בחדרי חדרים ותירץ דאפשר התוס' סוברים דסוגיא דשבת אידחו לה מההיא דכתובות

ובצל"ח ביצה ט' א' השיב לקושית מג"א דרב שאסר אפילו בחדרי חדרים אוסר אפילו באיסור דרבנן שהרי כללא כייל כל מקום וכו', ומשו"ה מתרץ הש"ס בשבת תנאי היא. אבל התוס' בכתובות שחלקו בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן, להלכה פירשו דאנן אסרינן אפילו בחדרי חדרים כרב רק באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן

אמנם מדברי התוס' בחולין משמע לא כהמג"א ולא כהצל"ח, דאיתא בחולין מ"א א': אין שוחטין לגומא כל עיקר: אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה, ובשוק לא ועשה כן שלא יחקה את הצדוקים: וכתבו התוס' שם אע"ג דאמר רב כל מקום שאסרו חכמים אפילו בחדרי חדרים אסור היינו כמו שוטחם בחמה אבל לא כנגד העם שאם היו רואים אותו עושה כן בצינעא היה שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה ומיהו בירושלמי יש, דהך משנה פליג אדרב מההיא, ונראה שאין הש"ס שלנו סובר כן מדלא הקשה ממתניתין לרב כמו שהקשה מזוג שבצואר ומשני תנאי היא וכו', והא דאמר בפרק אע"פ, צינור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגלו בצינעא בשבת ואינו חושש, בההוא נמי מודה רב דלא שייך שם חשד, דהא מדאורייתא שרי למעכו לכתחלה בשבת, עכ"ל. הרי לך