ויוסף שאול (אלישר) קכה

זה שהוא דוחה שבת ובא בטומאה

וכיון שכן צ"ע קצת במה שכתב שם הנוב"ש דאין להקפיד על זה שיש נוהגים שלא להסיר את התיק של התפלין של יד ולא חיישי כלל למה שאין התפלין רואין את האויר דפסיל בכה"ג בשל ראש. משום דאף דהיקישא הוא וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך ומקשינן להו אהדדי לענין דרשא דמן המותר בפיך, מ"מ לא אמרינן דאיתקשי אהדדי אלא לדבר שמפורש בקרא, משא"כ לענין זה דקפדינן בתפלין של ראש שבית החצון יהא רואה את פני האויר כיון דהוי רק הללמ"ס לכן אמרינן שפיר דלהא לא איתקש, ועיקר יסודו הוא משום דהקישא לא עדיף מגז"ש וכמו דכתב רש"י שם בשבת קל"ב דלא ניתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג מדות לגבי גז"ש ה"ה נמי לגבי הקישא עיי"ש אמנם לדברי הצל"ח הנ"ל צ"ע דכיון שלענין זה דבעינן גם בשל יד שיהא נעשה מבהמה טהורה סובר שם דהטעם הוא משום דילפינן ליה בהקישא משל ראש וכיון שכן הרי יש לנו לומר דלגמרי איתקשו אהדדי אף לענין זה שיהא רואה את האויר אע"פ שהוא רק מהלכה

ומדי דברו בזה תמה אני מאד על החמד משה באו"ח סי' תקפ"ו הובא שם במחה"ש סק"ג שכתב דהא דבעינן בספר תורה דוקא עור של בהמה טהורה אין זה משום דמקשינן ס"ת לתפלין אלא מפורש הוא בתורה עצמה שהרי הא דדרשינן מבפיך להצריך דוקא מן המותר בפיך גבי תורה הוא דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך עיי"ש, ולענ"ד נראה שנעלם ממנו שבגמ' מכות הנ"ל מפורש איפכא דהא דבעינן בספר תורה מן המותר בפיך הוא משום דאיתקש לתפלין וצע"ג. (טז

) אמר המחבר הנה מלבד קושיתו של הנוב"ש ממס' מכות יש להקשות מסו' דבכורות ע"ז ע"א דאיתא התם דהלל"מ על ד' חטאות מתות והקשו בגמ' א"כ ל"ל קרא ממפריסי הפרסא ותירצו ואיבע"א לאקושי מעלה גרה למפריסי פרסה מה להלן במותה אף כאן במותה ע"כ הרי דמקשינן להלכה וליכא פלוגתא וכבר הרש"ש באותה סוגיא עמד על זה והניח בקושיא

ואני הדל נ"ל לתרץ והוא דאם ההקש מתקים גם בלי דין של ההלכה ורק ההלכה באה לגלות על הלמד בקשר לאותו דין הנלמד ממנו כמו ענין ההקש במס' בכורות דבלא ההלכה הוה ההקש מתקיים לפחות לרעיה ובאה ההלכה וגילתה שדין הד' חטאות הוא למיתה בזה כ"ע מודים דילפינן מינה דאיל"ה ההקש מתבטל, ל"כ בענין ס"ת ותפילין פליגי דלמ"ד פסול סבר כיון דאיתקש לדין מן המותר לפיך ילפינן לכל הלכותיו אפי' מדין ההלכה אף שהוסיפה דין על הלמד ילפינן מינה, ומ"ד כשר סבר כיון דההקש מתקיים כמו שהיה גם אחרי ההלכה אלא שההלכה הוסיפה דין אחר לא ילפינן מהלכה

ועל דרך זה מתישב גם הסוגיא בקידושין י"ז ע"א דהקשו התם ונילף (הענקה דעבד) מעולת ראיה דהוא שתי כסף וכתבו התוס' ד"ה ונילף ריקם ריקם וכו' דעולת ראיה דהוא שתי כסף הוא הלל"מ יעו"ש, וקשה דהיאך ילפינן גז"ש מהלכה והרש"ש כתב ע"ז וז"ל מוכח דגז"ש ילפינן מהלכה ודלא כהצל"ח עכ"ל, אבל לפי האמור ניחא דגם ענין זה דומה לסוגית בכורות שהזכרנו והוא דבלא הלכה נמי הוה ילפינן עולת ראיה מבכור כמו שכתבו התוס' והוה ילפינן הענקה גם מעול"ר בגז"ש וטפי יש לילף גז"ש מעו"ר ולא מבכור כיון דבכור מעו"ר כבר ילפינן