ויוסף שאול (אלישר) קכד

השלשה חדא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה וחדא אינה יכולה לשמור גיטה ולא את עצמה ואידך עתים שוטה כו' וכמו"ש בב"י. הערות על הנודע בשערים ו

דה"ר בשו"ת נודע בשערים מהדו"ת חאו"ח סו' ב' הביא דעת רש"י במס' שבת קל"ב ע"א שכתב בהא דאין דנין קל וחומר מהלכה דהוא משום דלא נתנה תורה שבעל פה לידרש בי"ג מדות ותמה ע"ז מגמ' מכות דף י"א ע"א דאיתא התם: "ספר שתפרו בפשתן פליגו בה ר' יהודה ור' מאיר חד אמר כשר וחד אמר פסול, למ"ד פסול דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפלין מה תפלין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש", ופירש"י משום דתפלין גופיהו לא גמרינן לי' אלא מהללמ"ס, וא"כ לפי מה דקיי"ל להלכה דספר שתפרו בפשתן פסול הרי מוכח דנקטינן דאף תורה שבע"פ ניתנה שפיר להדרש בי"ג מדות וילפינן שפיר בהיקישא גם מדבר שהוא רק הלכה, ועיי"ש שהעלה משום כך דבר חדש שההלכה לא באה אלא לגלות פירוש הפסוק דלמען תהי' תורת ד' בפיך דאי לאו ההלל"מ הו"א רק למעוטי דבר הבא מן האיסור. ועל זה באה ההלכה לגלות דבעינן דוקא דבר שיהא שייך בו לומר מותר בפיך דהיינו דוקא עור, ועפי"ז כתב דכללא דרש"י הוא דוקא בכה"ג שההלכה באה לאשמעינן דבר חדש, משא"כ בנד"ד שההלכה לא אתיא רק לפרושי פירוש הכתוב של מותר בפיך דממילא נשמע נמי שאין תופרין אלא בגידין, בזה שפיר אמרינן דילפינן היקישא גם מהלכה עכתו"ד

אך א"כ עדיין קשה מגמ' פסחים פ"א ע"ב דיליף רבא גז"ש מועדו מועדו מפסח לענין טומאת התהום שהיא רק מהלכה, ועיי"ש בצל"ח שכתב שנתקשה בזה שנים רבות ושוב הקשה לו קושיא זו גם אחד מחכמי הספרדים (גם השירי קרבן בירושלמי נזיר פ"ט ה"ב ד"ה מה הקשה כן ונשאר בצ"ע) ותרץ ע"ז בזה"ל והנלע"ד דהא דאין דנין קל וחומר וכן שאר י"ג מדות לרש"י מהלכה היינו אם אין דנין רק דבר זה אבל כאן גז"ש דמועדו ילפינן גוף הדין דתמיד דוחה טומאה וכן ילפינן דפסח דוחה שבת, וכיון דילפינן דבר הכתוב בפירוש ילפינן מיניה שפיר גם דבר שהוא הלכה, ודמיון לדבר זה דלא ילפינן בקדשים למד מן הלמד ואפי"ה היכי דילפינן מיניה דבר הכתוב בו בפירוש למדין הימנו אפי' דבר שהוא עצמו נלמד לו ממקום אחר לפי פרש"י במס' יומא דף נ"ז ע"א וה"נ דכוותיה בדבר שהוא הלכה למשה מסיני עכ"ל

אולם באמת כבר קדמם בקושיא זו רבנו הרמב"ן ז"ל בסה"מ שורש שני סוף ל' וז"ל: אבל יש להם בזה התנאי שאין דנין ק"ו מהלכה כמו שאמרו בפסחים ובנזיר א"ל ר' עקיבא עצם כשעורה הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין ק"ו מהלכה, ודנין ממנה גזרה שוה כמו שאמרו שם בפסחים פ"א ע"ב אלא אמר רבא גמר מועדו מועדו מפסח לענין טומאת התהום עכ"ל, עכ"פ מבואר דלדעת הצל"ח ניחא נמי קושית הנודע בשערים מגמ' מכות משום דשאני התם דכיון דאיתקש לדבר המותר בפיך שפיר אמרינן דאיתקש נמי אף לענין תפירה בגידין שהרי נראה דהאי דינא דתפירה בגידין מיישך שייך טפי לכללא דמן המותר בפיך, מטומאת התהום של יחיד לגבי