ויוסף שאול (אלישר) קכא

נטמא ודאי ומשו"ה מביאין קרבן טומאה כיון דהוו טומאה ודאין הוקשה לו מב' שבילין כשבאו לשאול בב"א דהתם נמי א' מהם נטמא ודאי היה לנו לטמאם מה"ת דבאופן כזה לא ילפינן מסוטה ואיך כתבו התוס' בפסחים דמדאורייתא טהורים והוא ממש כקושית המהרש"א והישוע"י אלא דהם הקשו מב' נזירים והוא הקשה מהתוס' עצמם מב' שבילין והאמת דקושית הפ"מ חזקה היא גם על ישוע"י מב' שבילין כשבאו בב"א דהתם לא ילפינן מסוטה משום דא' מהם נטמא ודאי ואיתרע חזקתיהו ואמאי טהורים מדאורייתא כיון דצריכים אנו לדון על שניהם ומטעם מאי חזית יטמאו שניהם

ועוד לפיקע"ד נ"ל להעיר על תירוצו של הישוע"י דמה הקשו בגמ' דב' נזירים והוא הרי תלתא והוי רה"ר וספיקו טהור וכו' נימא כיון דמסתמא מי שבא לפני החכם לשאול ודאי דיספר לו העובדא כמו שהיא וכיון דהוא רוצה שידונו אותו כדין רה"ר צריך שיזכיר גם את הנזיר השני וא"כ הרי צריכים אנו לדון על שניהם דאי"ל דהוא השואל ת"ח ויודע הדין ובשביל זה יעלים ממנו שהשני היה נזיר דא"כ יעלים שהוא היה ישראל ויחשוב החכם שהיה עכו"ם ונשאר הספק עליו דוקא וספיקו טהור

לכן נ"ל לבאר כונת הישוע"י והוא דבב' נזירים ברה"י אי ילפינן מסוטה ספיקו טמא אלא דבכדי לטהרו צריך אתה שלא יהא דומה לסוטה בכדי דלא נילף מסוטה ולאוקמא אחזקת טהרה והיינו מחמת השני והנה בא השני והריע את חזקתו דמאי חזית ונשאר טמא כמו שהיה, אבל ברה"ר אי ילפינן מסוטה ספיקו טהור ואי מוקמינן ליה אחזקתיה ספיקו טהור אלא שמחמת השני אתה בא לטמאו ולהרע חזקתו את זה לא אמרינן ואפי' בא' מהם נטמא ודאי מוקמינן לכ"א אחזקתיה כאילו בא כ"א בפני עצמו וממילא אותו הדבר בב' שבילין דאפי' באו בב"א ושאחד מהם נטמא ודאי טהורים מדאורייתא דמוקמינן כ"א אחזקתיה, ובזה סרה קושית הפ"מ וגם קושית הרש"ש ויתישבו דברי התוס' בסוטה כמו שפי' כת"ר דאם באה לבדה היתה ודאי טמאה דאין במה לתלות כו'

ונדמה לי שפירושים אלו לא מתאימים לדעת הרב מ"ל ז"ל בפרק י"ט מהל' אבות הטומאה דהוא נסתפק שם אי הא דאמרינן בבא לשאול עליו על חבירו היינו דוקא אם הרשה לו האחר לחבירו שישאל עליו או אפי' בכל ענין ולפי דברינו אפי' אם אחד זקוק לחבירו אמרינן דהוי כאילו באו בב"א

והנה כת"ר שליט"א הזכיר קושית הרש"ש בסוטה ולא הזכיר לנו תירוצו, דלפיע"ד צריך עיון במ"ש דבב' נזירים לא הוי ודאי נטמא כיון דהוא עפ"י עד אחד וכו' דלפי"ז נסתר כל מה שכתבו התוס' בחולין דמשום דא' מהם נטמא ודאי לא ילפינן מסוטה וכו'

ובהיותי בזה ראיתי להגאון נוב"ת חלק יו"ד סי' ק"כ שנשאל על אודות אשה שנכנסה לחודש השמיני ובעלה שמע קול הילד בוכה והיא מתוך שינתה לא הרגישה, וצדד השואל להתירה לבעלה מטעם אין בו דעת לישאל כיון דהיתה ישינה ולא דמי לסוטה והשיב ע"ז וז"ל וגם גוף הדבר לומר בדין איסור נידה לבעלה דיני טומאה וטהרה לענין ספק ברה"ר או דבר שאין בו דעת לישאל אינו מתקבל אצלי כלל דא"כ אשה שמצאה כתם ברה"ר דהיינו שישבה על דבר שמקבל טומאה ומצאה בו כתם תהיה טהורה בפרט לדעת רש"י בד' נ"ח ע"א שהחשש שמא ארגשה ולאו אדעתה קשה למה אמר שם מודה שמואל דמטמא מדרבנן ומשמעות הדברים דשמואל