ויוסף שאול (אלישר) קכ

חזית חזקת טהרה של אשה זו יותר מחברתה וכנ"ל, משא"כ בב' נזירין שפיר יש לטהרו מטעם חזקת טהרה כיון דאינו תלוי בחברו וא"ש

והנה בפרמ"ג סי' קי"א ס"ק י"א בש"ד מסתפק בב' קדירות היתר כגון בזה בשר בהמה ובזה בשר עוף ונפל חלב לא' מהם מהו אי אמרינן ב"ק היתר ואיסור דרבנן לא' מהם שתיהן אסורות אלא אם יהי' בשתיהן איסור דרבנן אמרינן מה חזית דאסרת להא כו' משא"כ בא' יהי' איסור תורה א"כ אותה קדרה בהכרח יהי' אסור מספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת כרשב"א, וא"כ תו תולין להתיר הקדירה שני' בדרבנן, או דלמא כל שאתה מוציא א' מחזקה אין תולין וכעת הדבר צריך תלמוד עכ"ל, ונראה ראי' ברורה דתולין להתיר הקדרה השני' דרבנן, מתוספתא מפורשת הביאה הר"ש בפ"ב דמקואות מ"ג וז"ל בתו"ד למה זה דומה לשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו שנים בשניהם ועשו טהרות באחד יש בו דעת לישאל ובא' אין בו דעת לישאל [ברה"ר] (כן הגיה הגר"א שם והמשל"מ פי' מהלכ' מקואות הלכ' ז') שניהן תלויין. [ברה"י] את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור ע"כ, הרי דברה"י מטמאין בתורת ודאי ליש בו דעת לישאל ולאין בו דעת לישאל מטהרינן לגמרי, אע"ג שאם שניהם היו לאו בני דעת לישאל בוודאי שלא היינו מטהרין לגמרי את שניהם, ושניהם היו תלוין לפי שא"א לטמא א' ולטהר השני דמאי חזית לטמא להאי דלמא איפכא ואפ"ה בהיה א' מהם יש בו דעת לישאל מטמאינן לי' בודאי ומטהרינן לגמרי להשני שא"ב דעת לישאל, וע"כ הטעם כיון דבין כך ובין כך ספק טומאה ברה"י הוא לגבי האין בו דעת לישאל ולא מפקינן לי' מטהרתו, שפיר תלינן שהוא הלך בשביל הטמא וממילא שהשני טהור לגמרי, ה"נ בב' קדרות א' בשר בהמה וא' בשר עוף אע"ג שאם היו שניהם בשר עוף היו שניהם בספק ולא היינו אומרים תולין דמאי חזית לאסור זה יותר מזה, אפ"ה בהי' א' בשר בהמה כיון דבין כך ובין כך בספק איסור שפיר תולין שנפל בו והבשר עוף שרי

, ויפה פי' בזה ידידי הרב הגאון ר' זאב פראנק שליט"א בספרו תולדות זאב בחי' ליור"ד סי' קי"א דברי האו"ה שהביא בש"ך שם ס"ק י"א, דבשני קדירות של היתר תולין שנפל האיסור לתוך הקטנה, ובש"ך תמה ע"ז דסוף סוף אתה אוסר אחת מהן מהיתירא ומה חזית כו', דכונת האו"ה הוא אם אחת קטנה שאין בו שיעור רוב כנגד האיסור ובקדירה השני' יש בו שיעור רובי אנו תולין דנפל האיסור לתוך הקטנה כלומר לאותו שאין בו רוב משום דבהקטנה אין בו דין דתולין דהוו ספיקא דאורייתא, ובהגדולה הוי רק ספק דרבנן ואית בי' דינא דתולין ול"ש בזה לומר מאי חזית דאם אתה. מתיר אחת אתה צריך להתיר גם השני' דהא שנא ושנא דהרי הקטנה הוי ספק דאורייתא והגדולה הוו רק ספק דרבנן ע"כ

אמר המחבר א) קושיתו על הגאון ישוע"י במ"ש דהוי כבאו בב"א וכו' מתוס' פסחים יסלח לי כת"ר מאוד דהתוס' כתבו כן על ב' שבילין ברה"ר, ולפיע"ד דהישוע"י נתכוין על רה"י דזה דומה כאילו באו בב"א ברה"י ואח"ז כתב אבל ברה"ר וכו'

ומה שהכריח כת"ר שליט"א שקושית הפ"מ היא עפ"י ישובו של הישוע"י, אחהמ"ר נ"ל דאין צורך לזה דבפשיטות יש לבאר דבריו דאחר שכתב דבב' נזירים כיון דלא ילפינן מסוטה דלא דמי לסוטה משום דא' מהם