ויוסף שאול (אלישר) קיט

ס"ט ברה"ר מטהרינן אלא משום דמוקמינן להו אחזקת טהרה, ותקשה הא איתרע חזקתייהו לפי"ד הפרמ"ג

ונראה ביישוב דברי הישוע"י עפי"ד עצמו סי' ק"צ ס"ק ו' שהביא תירוץ הנ"ל על התוס' חולין ולא הזכיר בדבריו הטעם דהוי כנשאל עליו ועל חברו בב"א, אלא כתב "כיון שע"כ צריך להזכיר חברו אזיל לי' חזקת טהרה דמה חזית דנוקמי' אחזקי' נוקמי' לחברו אחזקי' כו'. נראה מזה דלא אתיא עלה מדין באו שניהם בב"א דבזה הרי כ' התוס' שאינו אלא מדרבנן ומדאורייתא סמכינן אחזקה, אלא העיקר הוא כיון דממילא נשמע דין חברו ועיקר הספק עליו בא מחמת חברו שפיר אמרינן מאי חזית דתעמיד איש זה אחזקת טהרה העמד חברו אחזקת טהרה, ואף מדאורייתא לא סמיכנן אחזקה

וכעין סברא זו כתב בחמדת שלמה שהקשה לר"ח דסבירא ליה בב' כותי עדים המכחישים זה את זה דבהדי סהדי שקרי ל"ל, ומ"ש מב' שבילין דאזלינן בתר חזקה אף דבודאי אחד נטמא וה"נ נוקמי לתרוויהו כתי עדים אחזקה, ותירץ דהתם בשני שבילין הוה על כל אחד ספק בפנ"ע אם הלך בשביל הטמא או לא ואין הספק על האחד מחמת השני דהא אם אחד הלך באחד מהני שבילין נמי הוה ספק אם נטמא או לא וכיון דהוה שני ספיקות מוקמינן כל אחד אחזקתי', משא"כ בב' כיתי עדים דהספק על כת זו מהוה מחמת כת שני' דהא בלא הכת השני' לא הוה מספקא לן מידי ורק מחמת כת שני' נולד הספק והוה ספק אחד על שני כיתי עדים, וא"כ כשנעמיד כת אחת אחזקתייהו הרי צריכין אנו להחליט שהכת שני' הם פסולים דהא הספק נולד מחמתן והרי להם ג"כ יש חזקה להכשירם ומאי אולמא הך חזקה מהך חזקה לכך סובר ר"ח דלא מוקמינן תרוייהו אחזקתייהו עיי"ש, ומשמע שמדאורייתא לא סמכינן בזה אחזקה וכדברי הישוע"י

עוד כ' בישוע"י שם דאף א"נ דבב' נשים שנתעסקו בצפור א' שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל אחת כסלע ובאו לשאול בזה אחר זה דשתיהן טהורות: אפ"ה לא דמי להשאילה חלוקה לחברתה דטמאות כיון דאם באה לפנינו והיתה אומרת שנמצא כתם בחלוקה פשיטא דהיתה טמאה כיון דאין לה במה לתלות וא"א לטהר אותה רק אם תאמר שלבשתן חברתה ויש לה מקום לתלות בחברתה אמרינן מה חזית דתעמיד אשה זו השואלת בחזקת טהרה העמד חברתה בחזקת טהרה ע"כ

ונראה לבאר בזה על נכון דברי התוס' בסוטה כ"ח ע"ב ד"ה ברה"ר, שהקשו מהא דתנן ג' נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, אמאי כיון דאיכא שלש הו"ל כרה"ר, וכתבו דלק"מ דלא דמי לשרץ דשרץ אפשר שלא נגע וטהור, אבל התם אחת מהן ודאי טמאה שיצא הדם מגופה והיאך נטהר כולם, ולא דמי אלא לשני שבילין כו', והקשה הרש"ש שם דא"כ מאי פריך בפ' ב' נזירים דהא התם ג"כ אחד מהן ודאי טמא כו' ע"כ, וכן הקשה בשי"ק ירושלמי נזיר פ"ז הלכ' א' עיי"ש, ולדברי הישוע"י הדבר מבואר דלכן בב' נזירים ברה"ר טהורים משום דמוקמינן להו אחזקת טהרה וכמו שכ' התוס' בחולין הנ"ל: והא דבג' נשים שנמצא כתם תחת אחת מהן כולן טמאות היינו טעמא כיון דאם באה לפנינו לבדה והיתה אומרת שנמצא כתם בחלוקה בודאי שהיתה טמאה דהא אין לה במה לתלות, וא"א לטהר אותה רק אם תזכיר גם את חברתה אזלא לה החזקת טהרה, דמאי