ויוסף שאול (אלישר) קיד

ע"א דמירושלים עד צוק לא היה רק עשר מילין ושפיר מקשה הגמ' למאי הילכתא, ע"כ תו"ד

ודבריו צע"ג דהא רבי יהודה ס"ל תחומין דאורייתא (כדמבואר ברא"ש פ"ד דעירובין ס"ח וע"ע בשעה"מ פ"ח דעירובין ה"ז שהאריך בזה) ולדידיה אפילו אלפים אמה הם מה"ת, וע"כ צ"ל דהך ברייתא אתיא דלא כר"י והדרא קושיא לדוכתיה וצע"ג

בנו"ב מה"ת חיו"ד סי' ר"ז כתב לבאר דברי הנ"י במשנה דבימות יצאה מליאה חוששת, דע"פ סברא היה לנו להתירה לשוק בעוד שלא כלו חדשי העיבור של חמותה דאז יש ס"ס שמא נקיבה היא ואח"ל זכר שמא תפיל, אלא דכיון שאחר שיכלו ימי העיבור אזלא חששא דשמא תפיל ונשאר חששא שמא כבר הפילה וזה לא חיישינן כמו דלא חיישינן לשמא מת ואיך אפשר לנו להתירה לשוק שהרי תחזור לאיסורה ואין זה דרכי נעם

והדברים מפליאים דהא אפילו העיבור זכר גם כן היא מותרת דהלא הוה אשת אחיו שלא היה בעולמו

וביאור דברי הנ"י אפ' להבין מדברי הריטב"א שם, ועיין בשו"ת בית אפרים חאהע"ז סי' קל"ג

בנו"ב מה"ת חאו"ח סי' ק"ט האריך אם מותר להוציא ס"ת לבית הקברות וכתב דמלשון הגמי במס' ברכות דף י"ח ע"א דאמרי' לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו ויקרא בו משמע שלא יהלך עם ס"ת ויקרא בו שזהו משום לועג לרש אבל אחיזה בלחוד מה לועג לרש יש בו

ויש להתפלא שלא הזכיר דברי הר"ן ריש פ"ב דתעניות שכתב וז"ל "ודאמרינן למה יוצאין בבית הקברות היינו שהיו נוהגין אחרי שמתפללין שיוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתריעין שם א בל לא שיוציאו את התיבה וספר תורה לבית הקברות ויתפללו שם עכ"ל. הרי להדיא דאין להוציא ספר תורה לבית הקברות

שם ביור"ד סי' ס"ה מדקדק אהא דאמר רבה בשבת ל"ד ע"א אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחר עירב עליו מבעו"י ולאחד עירב עליו ביה"ש כו' שניהם קנו עירוב דאמאי לא נקט ב' שעירבו אחד עירב מבעו"י ואחד עירב ביה"ש שניהם קנו עירובו וכתב דאפשר אתא לאשמעינן דאפילו בא לשאול בב"א נמי שרי ונשאר בצ"ע, ויש להעיר דבפרישה או"ח סי' שצ"ז מיפשט פשיטא לי' דערוב מקרי דרבנן ואף בב"א שרי, וכ"כ בפרמ"ג סי' שצ"ז סק"ג דדבר שאין לו שורש בדאורייתא אף בבא לשאול בב"א עיי"ש, ונראה לפי"ז נפק"מ לענין תרומה בזה"ז דהנה בטור יו"ד סי' קכ"א כתב בשם הרשב"א וז"ל, שלא התירו אלא באיסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאורייתא "כתרומה" ע"כ וא"כ אם יהי' ספק על ב' קדרות באיזה נפל דיהיו שניהם מותרים אף בבא לשאול בב"א כיון דאיסור דרבנן הוא שאין לו שורש בדאורייתא. אולם לדעת בעל העיטור שם בטור דתרומה בזה"ז חשיב יש לו עיקר בדאורייתא אין להקל, ופלא על השעה"מ הלכ' מקוואות פי' כלל א' שהביא דברי המשל"מ דתרומה בזה"ז מיקרי עיקרו מה"ת ולא הזכיר שהוא מחלוקת הראשונים בעל העיטור והרשב"א הנז'

אמר המחבר אהחמ"ר נ"ל דמדברי הר"ן ז"ל אין שום ראיה דנוז"ל דמ"ש ולא יתפללו שם הוא דבר נפרד ור"ל שלא יוציאו שם הס"ת וגם שלא יתפללו שם ונוכ"ל דהוא קשור עם הוצאת ס"ת ור"ל שלא יוציאו ס"ת להתפלל שם והתפילה היא כקורא בו דכן הוא לשון הטור יו"ד סי' שס"ז וז"ל ויקרא בו או יתפלל שם