ויוסף שאול (אלישר) קיג

אמר המחבר יודע אני שלא נעלם מכת"ר מ"ש הברכ"י או"ח סי' קכ"ד ושצ"ג שהביא משם זרע אברהם שהוכיח מההוא עובדא דרבא יתיב בתעניתא תרי יומי וזמנא חדא אשתכח כותיה (ר"ה כ"א) ותמך בס' האומרים שהחשבון לקביעת שנים נעשה אחרי רבא יעו"ש ואני הדל אומר כיון דהרמז"ל כתב עד ימי אביי ורבא ודמצינו דבימי אביי היו עוד סמוכין בא"י מההוא עובדא דאביי אשכחיה לר"י דהוה מעשה אגטי וכו' ואמ"ל אנן שליחותיהו קא עבדינן (גיטין פ"ח) ומדלאביי הוי עד ועד בכלל גם לרבא הוי עד ועד בכלל

ועוד יש לי להביא ראיה מההוא עובדא דשלחו ליה לרבא זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו' בקשו לקבוע נציב אחד וכו' ופירש"י בקשו להוסיף חודש אחד על השנה לעברה עכ"ל, (סנהדרין י"ב א') הרי דגם בימי רבא היו סמוכין לעבר שנים ועמ"ש כת"ר שליט"א טעם לב' י"ט שדימה אותו לדין מגילה וכו' אחהמ"ר נ"ל דאין דמיון דבמגילה אי אמרי' ספיקא לקולא כל אנשי העירה וכל העירות המסופקות לא יקראו מגילה ונמצא בטלה תקנה, ל"כ בב' י"ט אם אחדים יחללו יום טוב בשביל המת לא מתבטלת התקנה, והדרא קושיא לדוכתא אמאי עשו הבדל בין יו"א ליו"ב כיון דשניהם ספיקא דאורייתא

וע"ז נ"ל לומר אם יטב בעיני כת"ר והוא דחכמים חששו אולי לא ימצאו עממין ביו"ט ראשון ואם יאמרו שגם ביו"ט ב' יתעסקו בו עממין יהא מוטל המת כמה ימים שאולי יחיל שבת אחר יו"ט ולכן אמרו דביו"א דאף אם לא ימצאו עממין אין צורך לחלל יו"ט וישאר ליו"ב אבל ביו"ב התירו אפי' ימצאו עממין שאם היו אומרים שאם ימצאו עממין ביו"ב יתעסקו בו עממין היה חששא שמטע"ז ימנעו הישראלי' מלהתעסק בו אם לא ימצאו עממין והיה בזיון למת ומשום עשה דכבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה התירו וכחול שוויוהו רבנן ולא מבעיא לדעת הירוש' דסובר דמדאורייתא דוחה ל"ת שבתורה דהכי איתא בפ' מ"ש תני היו שם שני דרכים אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכים ברחוקה הולך ברחוקה ואם לאו הולך בקרובה עד כדון בטומאה דדבריהם בטומאה שהיא ד"ת מן מה דאמר ר"ז גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ודא אמרה אפי' בטומאה שהוא ד"ת עכ"ל אלא אפי' לת"ד דסבר דהא דדוחה ל"ת הוא מדרבנן והיינו ל"ת דלא תסור (ברכות י"ט מנחות ל"ז) בהא מודו דדחי כיון דהוא ספק וגם דאיכא לאו דלא תלין (הרמב"ם פ"ד ט"ו הל' סנהדרין הל' ח') ומצינו דכהן מיטמא בבית הפרס או בחו"ל לדבר מצוה (הרמז"ל פ"ג הל' אבל) ומשום כך התירו לחלל יו"ב זה נראה לע"ד להליץ בעד הרמז"ל. דברי הרב

בנודע ביהודה מה"ת חלק או"ח סימן מ"ו כתב לתרץ בהא דאמרינן ביומא דף ס"ו ע"ב עתי אפילו בשבת, למאי הלכתא, ופרש"י דאי משום תחומין דרבנן בעלמא נינהו, ולדעת הרמב"ם קשה הא מירושלים עד צוק י"ב מילין וא"כ דאורייתא נינהו ואיך קאמר למאי הילכתא, ותירץ שם הנו"ב דהך ברייתא דתניא עתי אפילו בשבת בתורת כהנים שנויה וסתם ספרא מני ר' יהודה כמ"ש במס' יומא מ"א ע"א והרי רבי יהודה סובר ביומא דף ס"ז