ויוסף שאול (אלישר) קיב

דרבנן לקולא מ"מ אם נולד הספק בדאורייתא אע"פ שנתגלגל אח"כ להיות איסור דרבנן לא מיקרו כלל ספיקא דרבנן וה"נ גם כאן הרי עיקר הספק נולד בדאורייתא אם יש על הלחמי תודה דין תרומה או לא, וכיון שכן אית לן לאחמורי נמי גם לענין זה שיהא מדמע כתרומה

ונראה דהנה הבית מאיר שם בפי' ק"י תמה על הש"ך ממשנה מפורשת פ"ג דתרומות מ"א דתנן התם: אם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה אם ספק תרומה ויחזור ויתרום הראשונה אינה מדמעת בפני עלמה וכן השניה והיינו משום דמדאורייתא איבטל ברובא, ואם כהש"ך הרי גם כאן עיקר הספק הוא בדאורייתא או הוה תרומה או לא ואמאי אינה מדמעת, ונלע"ד דעד כאן לא קאמר הש"ך דכל שמצד עצמו הוא ספיקא דאוריי' לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא דוקא בכה"ג דמצינן למימר שמחמת הספק נעשה כאיסור ודאי ולכן כי נתגלגל אח"כ להיות איסור דרבנן תו לא חשבינן ליה ספק כלל אלא הוי כאיסור ודאי משא"כ הכא דאמרינן תרומה ויחזור ויתרום הרי אי אפשר כלל להחזיק אף אחת מהם כתרומה ודאית כיון שגם השניה הוי ספק תרומה לכן נשאר הדבר על ספיקו ושפיר אמרינן בכה"ג ספיקא דרבנן לקולא

וניחא לפי"ז פסק הרמב"ם הנ"ל שהרי לענין זה דפסק הרמב"ם שאין חייבין עליו מיתה וחומש כתב שם הכס"מ וז"ל: בפ' התודה בעיא דלא איפשיטא ופסק בה לקולא לענין מותה וחומש ומן הדין לא הי' לו לרבנו לכתוב פטורו ממיתה דהא מיתה בידי שמים הוא וקמי שמיא גליא ומיפשטא בעיא אלא שנגרר אחר לשון הבעיא עכ"ל (עיי"ש במל"מ ובצל"ח פסחים צ"ה ע"א) אמנם לפי דברי התוי"ט הנ"ל שבמס' בכורים אתי שפיר דהשמיענו כאן הרמב"ם דאף אי קמי שמיא גליא שהוא דומה לתרומה וצריך להיות שפיר חייב מיתה בי"ש אפי"ה פטור ממיתה כיון שלא היה מזיד אלא על הספק ולא על הודאית ומעתה כיון שלענין הלחמי תודה עצמם לא הסתפקו כלל בגמ' אם מותר לזרים או לא אלא עיקר הבעיא הוא רק אי דמי לתרומה לענין חיוב מיתה וחומש ומעתה כיון דבין לענין חיוב חומש ובין לענין חיוב מיתה בי"ש לא החמרנו על הלחמי תודה להחזיקם כתרומה ודאות אלא אדרבה פטרנוהו לכן שפיר אמרינן דלענין דימוע הו"ל רק ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא עכ"פ מבואר מזה כהש"כ ודלא כהגרע"א שכתב דגם בהזיד על הספק מיפסל מספק ודוק

סוף דבר נלע"ד דאף אם גם נמצא איזה נ"מ גם לדידן בזה"ז אפי"ה לא קשה כלל מה אם טעם לא מנאם רבא התם בהדי הנך תלת משום דכיון שעיקר מחלקותם הוי ודאי לענין מלקות דלא נוהג בזה"ז לכך לא מנאם שם בהדי הנך ג' דברים שגם עיקר מחלקותם הוא אף בזה"ז ומוכח נמי כדברינו מדברי התוס' הנ"ל שבמס' שבת דף ע' ע"ב שכתבו דפלוגתא דהפרשות מחלקות אין זה מהדברים הנוהגים בזה"ז ולכך לא חשבם התם רבא, ותפ"ל דאיכא שפיר נ"מ גם לדידן באחד ששחט בזה"ז לשם חטאתו דמבואר בגמ' חולין מ"א ע"ב דהא דלשם חטאת שחיטתו כשרה הוא דוקא כשאינו מחויב חטאת אבל במחויב חטאת אמרינן דלשם חטאתו הוא עושה הרי דאף דאיכא שפיר נ"מ גם לדידן ואפי"ה כיון שעיקר פלוגתייהו הוא לא בזה"ז לכן לא מנאם רבא בהדי הנך תלת וא"כ ה"ה נמי גם בדידן.