ויוסף שאול (אלישר) קט

הוא רק בחו"ל ולא בא"י ולכן לא קבעו חכמים עיקר יו"ט אלא ביום הראשון בלבד משא"כ יו"ט שני נהי נמי דנוהג שפיר מדרבנן משום ספיקא דיומא כשאר הספיקות מ"מ כיון דאינו אלא מדרבנן לכן לגבי מת כחול שוינהו רבנן, ונמצא שלפי"ז נוכל שפיר לומר דהך מימרא דרבא מיירי שפיר גם בזמן שהיו מקדשין עפ"י ראיה ואפי"ה לגבי מת כחול שוינהו רבנן וכדאמרן, משא"כ לדעת הר"ן שחולק במס' קדושין ובעוד כמה מקומות על הרמב"ם וסובר דהא דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מה"ת הרי הוא מוכרח ודאי לומר דבזמן רבא כבר בטלה קדוש החדש ולא הי' נוהג אז כלל יו"ט שני אלא ממנהגא ולכן דוקא על זמנו הוא דאמר רבא דלגבי מת כחול שוינהו רבנן ויש גם להוכיח כדעת הר"ן דתרווייהו יומי ספיקא דאורייתא נינהו מדברי התוס' בריש פ' מי שמתו שהביאו שם מהירושלמי דפריך: והתניא פטור מנטילת לולב וקא ס"ד דמיירי ביו"ט ובו אינו טרוד לישא משאו ומשני תיפתר בחול פי' בחולו של מועד והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא ביו"ט בתמיה' עכ"ל, וקשה טובא דאמאי לא אוקמי התם הך ברייתא בחו"ל וביו"ט שני דחייב שפיר בתקיעת שופר ואפי"ה לגבי מת כחול שוינהו רבנן אלא ודאי מוכח דהך מימרא דרבא הוא רק על זמנו שכבר בטל קדוש החדש משא"כ הברייתא דמיירי ודאי בזמן שהקדוש הוא עפ"י ראיה לכן גם יו"ט שני הוי שפיר ספיקא דאורייתא

נמצא שלפי"ז שפיר הקשה הר"ן על הרמב"ם מאידך מימרא דרבא שם דמניח אדם ערובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה משום דכיון שהנך תרי מימרי דרבא סמיכי שם בגמ' אהדדי לכן מסתבר דכמו שהדין הראשון של מת ביו"ט שני נאמר רק על זמנו שכבר בטלה הסמיכה ה"ה נמי שגם הדין השני דמניח אדם ערובו ג"כ קאי על זמנו, משא"כ להרמב"ם כיון שבארנו שהדין הראשון נאמר שפיר גם על הזמן הקודם שהקדוש היה עפ"י ראיה ממילא איכא לפרושי שפיר דהך דמניח אדם ערובו ומתנה לא נאמר אלא על אותו הזמן שנהגו לקדש את החדשים רק עפ"י ראיה ולא לאחר זמן ומאי דקשה טובא על הרמב"ם וביחוד על הר"ן שלא השיג על הרמב"ם מעובדא דרבינא ורב אשי הנזכר שם בגמ' דף ו' דלהדיא מבואר שם שגם בזמנם הי' נוהג דין זה דמניח אדם ערובו ומתנה ואע"פ שבזמנם ברור שלא היו מקדשין אלא עפ"י חשבון כבר תרצו ע"ז הצל"ח ובעל האו"ת בספרו על הל' יו"ט להרמב"ם בדברים מושכלים עייש"ה

עוד נלע"ד דאפשר שהרמב"ם לא גרם כלל בגמ' רבא אלא רבה וכמו"ש המגיד משנה בפ"ו מהל' יו"ט הי"א ועיין בדק"ס שמביא דכן גרם נמי האו"ז בהל' ערובין סי' קל"ט וגם ברוקח סי' ש"א לא גרס רבא אלא רב עיי"ש ונמצא דלא קשה כלל קושית הר"ן על הרמב"ם ומעתה כיון דנתבאר שהר"ן ז"ל ודאי סובר דבימי אביי ורבא כבר בטל קדוש החדש עפ"י ראיה וכן נראה גם מדבריו במס' גטין פרק השולח שכתב: שמימי הלל הנשיא שתיקן לנו סדר מועדות וקידשן לדורות עפ"י מנין שאנו מונין בו שוב לא הי' בא"י בי"ד ראוי לקדש וכ"ש בימי רב אשי שכבר בטלו מומחין בא"י לגמרי" ומשמע מזה דאף בדור שלפני רב אשי ג"כ לא קדשו את החדשים לכן מסתבר דאפושי פלוגתא לא מפשינן וגם הרמב"ם ז"ל שפיר סובר כהר"ן דבימי רבא כבר בטלה הסמיכה. ונמצא שכנים הם דברינו שאמרנו דבימי רבא שוב לא היה דבר זה נ"מ למעשה לענין עונש מלקות אחרי שבימיו כבר בטלה הסמיכה.