ויוסף שאול (אלישר) קז

להכחישנו ולומר שוגג היתי עכ"ל, וא"כ אין כאן איגלאי מילתא למפרע שלעולם לא יתברר דהוה התראת ודאי ונראה דלזא נתכוין רש"ל דכתב נ"ב וזה הוא דעת התוס'

וחזות קשה נראה לי בדברי הגאון מחבר ס' מגילת ספר על הסמ"ג לאוין רמ"ב ד' קל"ג שהקשה ע"ד התוס' ביבמות דכתבו ולא דמי להכה א"ז וחזר והכה א"ז דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזה הוא אביו וכו' מהא דקיל"נ העושה מלאכה בב' ביה"ש דחייב ממ"נ ואם היה במזיד והתראה נסקל: והכי איתא להדיא בירוש' פ"א דברכות והרי התם אף לאחר שעשה בשתיהם לא ידיע איזה יום או לילה יעו"ש ובאמת דזה פליאה נשגבה דאחה"מ התוס' מחלקי' למ"ד דהכה א"ז וחזר והכה א"ז פטור והירוש' איירי אליבא דמ"ד הכה א"ז וחזר והכה א"ז חייב וצ"ע

קושיתו על הגאון חת"ס במה שחידש כלל חדש דלא אמרי' שויא אנפשי' חד"א אלא כשהדבר לפי דבריו אסור וכו' וכת"ר שליט"א הקשה עליו מכתובות ד"ט וכו' אחהמ"ר נ"ל דיש לחלק דהתם בההוא דכתובות הבעל בא לבית דין משום שלבו נוקפו שלפי דעתו היא נבעלה תחתיו וחזקה שהיתה בעולה כמ"ש התוס' וגם פ"פ דהוו כב' עדים כמבואר שם בגמ' לזה שייך שפיר לומר שויא אנפשיה חד"א ל"כ בשלהי נדרים דאין שם חזקת איסור לא שייך לומר שויא אנפשיה חד"א

ולבסוף רוצה אני להעלות על הכתב מה ששאלתי את פי כת"ר שליט"א בע"פ דלמה לו להחת"ס להקשות מרבא לרבא לשיטת רש"י כיון דגמרה ערוכה היא ביבמות ל"ו ע"א אמר רבא הלכתא כר"ל בתלת מילי וכו' דמזה נראה דבשאר פלוגתות דבין ריו"ח ור"ל הלכה כריו"ח והוא סבר דהתם שמה התראה וכת"ר שליט"א השיבני על המקום לעיין במס' שבת ד' ע' ב' בתוס' ד"ה נודע לו וכו' דכתבו דלא אמר רבא אלא בדברים הנוהגים בזה"ז ונהניתי מבקיאותו המופתית וגאונותו ברוך שחלק לו מחכמתו אשרי יולדתו. דברי הרב

אמנם ידידי הק' על דברינו מהא דביבמות ל"ו ע"א אמר רבא הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת ומבואר שם בתוס' ובגמ' חולין דף ע"ז ע"א דליכא כי אם הני תלת ותו לא מידי, וא"כ איך אמרינן דבכה"ג שעיקר אזהרת הלאו נאמר על ודאי פליג רבא אר' יוחנן וסובר כר"ל דהתראת ספק לא שמיה התראה והא מוכח מגמ' הנ"ל דבחוץ מהני תלת סובר רבא בכולי מילתא כר' יוחנן, וזה ודאי דוחק לומר דכיון דבכה"ג שעיקר האזהרה לא משכחת אלא בהתראת ספק שפיר סובר כוותיה דר' יוחנן בהתראת ספק דשמיה התראה ומשו"ה לא מנאם רבא בהדי הני תלת כיון דלאו לגמרי פליג עליה אחרי שלא נזכר בשום מקום בפוס' כלל זה ואין לחדש דבר זה מעצמנו

והנה אף דקושיא זו אינה דוקא לדידן דהוא מקשה נמי על החת"ס הנ"ל מ"מ נראה ליישב עפ"י דברי התוס' במס' שבת דף ע' ע"ב דלא איירי רבא ביבמות אלא בדברים הנוהגים גם בזה"ז וא"כ י"ל דאף דהתוס' מיירי התם לענין קרבנות דלגמרי בטלי בזה"ז מ"מ י"ל דה"ה נמי מלקות אין זה חשיב כנוהג בזה"ז כיון דבעי סמוכין ובימי רבא כבר בטלו בי"ד מומחים ולכן אף דסובר גם