ויוסף שאול (אלישר) קו

ואז יכולים להתרות בו שאם יבעול ילקה גם על הקידושין והוי שפיר התראת ודאי ועין להגאון רע"א בגליון הש"ס שבועות ד"ד ע"א ע"ד התוס' ד"ה אבל שכתב חילוק זה ביתר ביאור

יד) אלא שמעתה לכאורה תתחזק הקושיא על רבא דס"ל באו"ב דהת"ס ל"ש התראה ולא משום דסבר באונס שגירש דש"ה כמו שהקשה הח"ס ז"ל אלא דאף אם ס"ל בלאו הני"ל דלש"ה עכ"ז היה קשה כיון דזריקה היא השלמת הלאו כמו בעילה דכהן בגרושה דס"ל לרבא דבעל לוקה גם באו"ב היה צריך שיסבור דלוקה דיכולים להתרות בו שלא יזרוק, אבל בכ"ז נראה דלא היא דאין דמיון דבכהן בגרושה יכולים להתרות בו שלא יבעול דע"י זה ימנע מלעבור על הלאו לא כן באו"ב לא יכולים להתרות בו שלא יזרוק כיון דע"י שלא יזרוק יביא קדשים לבית הפסול ומה לי האי איסור מהאי איסור

ומעתה אפי' דיסבור רבא בלאו הני"ל דשמה התראה אין קושיא מאו"ב משום דבני"ל כבר התרו בו בעת שעבר על הלאו ואין מקום עוד להתרות בו ל"כ באו"ב עדין יש מקום להתרות בו כיון שעדין לא נגמר הלאו דאם לא יזרוק לא יעבור אלא שאי אפשר להתרות דבי"כ ובי"כ יעשה איסור ובזה נתרצה קושית הח"ס שעליה בנה כת"ר שליט"א יסוד לחילוקו של הנוב"י

טו) ולענין מקור לחילוקו של הנוב"י המיוסד עפ"י דברי הרמז"ל בפ"ה מהל' שבועות נא לענין להגאון יפ"ע על מס' שבת ל"ה שכתב שדין זה של הרמז"ל הוא מהירוש' יבמות הנז' דהתם הקשו מדר' יאודה מדידיה אדידיה דבהכה א"ז וחזר והכה א"ז ס"ל דפטור ובאכל כזית וכו' ס"ל דלוקה מ' ותירצו תמן עיקר הלאו בספק הוא ברם הכא ודאי היה ונסתפק והרמז"ל תפס את החילוק הזה במקום מה שאמרו בת"ד תרי תנאי ואליבא דר"י

ובלמדי בזה נ"ל להעיר ע"ד הגאון מהר"ץ חיות בשיטתו עמ"ס יבמות דף פ' ע"א ע"ד התוס' ד"ה נעשה סריס למפרע שכתבו דלא חשוב הת"ס אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי מילתא למפרע דהיה גדול בשעת התראה וכו' וכתב הגאון ז"ל וז"ל נ"ב דברי התוס' תמוהים דהרי גם שבועה שאוכל ככ"ז היום ועבר היום ולא אכלה חשיב הת"ס אע"ג דכשעבר היום איגלאי מילתא למפרע דודאי עבר עכ"ל שקושייתו זאת היא קושית התו"י במס' יבמות אות א' ותירצו וז"ל ובזה ניחא דלא דמי דאמרו לו אל תותיר דחשיב ליה תלמודא הת"ס לפי שלעולם לא יתברר הדבר שתהא ההתראה התראת ודאי ועין להגאון ש"א עכ"ל (ואין ת"י ס' ש"א לעין בו

) ועל חילוק זה של התוס' ק"ל ממ"ש בפסחים ס"ג ב' בשוחט את הפסח על החמץ דפליגי ריו"ח ור"ל בהת"ס אע"ג דהתם כשנמצא החמץ ברשותו איגלאי מילתא למפרע דהוה התראת ודאי

וכ"כ ק"ל על הרשעה"מ בפ"ב מהל' אישות הל' ג' ד"ה ולעיקר קושיתו וכו' דהביא מס' בני דוד דיש לחלק בין ההוא דיבמות דאכל איסור ודאי אלא דלא ידעינן אי גברא בר עונשין או לא אבל ההיא דפר' יו"ד הספק הוא בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא יעי"ש דמה יענה על שוחט הפסח על החמץ דהוו גברא בר עונשין וגם החפץ דהוא החמץ הוא ודאי אסור ועכ"ז לר"ל הוי הת"ס

וצריכים אנו למ"ש התוס' שם בד"ה הת"ס וכו' לדעת רש"י וז"ל כיון דאנן לא ידעינן לאו התראה היא שיכול המותרא