ויוסף שאול (אלישר) קה

התוס' דף ד' ע"א ד"ה אבל וכו' וז"ל וא"ת היכי דייקא מהכא דלשאיב"מ אין לוקין עליו דילמא טעמא משום הת"ס וי"ל דמש"ל דפטור אפי' נשבע על הככר וזרקו לים וכו' יעו"ש. ואמאי לא תירצו דמשמע ליה דפטור אפי' בנשבע שאוכל לאלתר דהוי התראת ודאי, אמנם נראה דאו מהא לא איריא. א) דאם תאמר דהבריתא אירי באופן דנשבע לאכול ככ"ז לאלתר הרי זה אוקימתא ולא משמעות וחזרה קושיתם למקומה מי הכריחו לריו"ח לאוקמי הבריתא בנשבע לאלתר לוקמי באמר היום ומשום הת"ס. ב) דאין לומר דמשמ"ל דאירי אפי' בנשמע לאכול לאלתר מאחר דלדידיה אין חילוק ביניהם כיון דהת"ס ש"ה

י) את זה ראיתי סתירה מפורשת לחילוקו הב' של הגאון נוב"י מסו' ערוכה פסחים דף סג ע"ב השוחט את הפסח על החמץ דאפליגו ריו"ח ור"ל דלר"ל אינו חייב עד שיהא עמו בעזרה, ולריו"ח חיב אפילו שאינו עמו בעזרה, ואמרו בגמ' דפליגי בהתראת ספק וכו' והרי התראת ספק זו אינה מפו' בתורה ועכ"ז למדו הס"ל לריו"ח הת"ס ש"ה, ובאמת פליאה נשגבה איך אישתמיטתיה מהגאון ז"ל סוגיא זו

יא) ובעמדי בזה ראיתי להרב לח"מ בפ"א מהל' ק"פ הל' ה' עמ"ש הרמז"ל: אחד השוחט ואחד הזורק וכו' ה"ז לוקה דכתב וז"ל וא"ת והא פסק רבינו ז"ל בהל' סנהדרין דהת"ס ל"ש התראה וכו' ולא חש להאריך דסמך על מה שכתב בה' סנהדרין דהת"ס לא שמה התראה עכ"ל, וזה פלא דהלא הרמז"ל פסק בהל' סנהדרין פרק ט"ז הל' ד' דהתראת ספק התראה היא וכן בפרק י"ח הל' ב' כתב הלח"מ דהרמז"ל פסק כריו"ח דהת"ס שמה התראה בכל לאו הני"ל יעי"ש, וגם בהל' שבועות פ"ד הל' כ"א: אבל אם נשבע שיעשה וכו' כתב הלח"מ וז"ל גם זה הוא כפי סברת ריו"ח דהת"ס ש"ה וכו' יעי"ש ואיך כתב כאן להקשות מסנהדרין הפך מה שכתב שם

וכשהצעתי קושיתי זו לכת"ר שליט"א הוא הראה לי עוד פלא בספר מים חיים להפ"ח ז"ל דכתב על לשון הלח"מ בפ"א מהל' ק"פ הנז' וז"ל פי' דבריו דרבינו פסק בהל' סנהדרין פי"ז דהת"ס ש"ה וכתב שם הכ"מ דדוקא בלאו המפורש ולכך ק"ל מחלוקת הזורק דאינו מפו' בתורה עכ"ל, ומלבד דחילוק זה דמפורש בתורה אינו מסברת הכ"מ דהוא לשין רבינו הרמז"ל בפ"ה משבועות הל' ב' אלא דאדרב' הכ"מ שם כתב ואיני יודע מנין לו חילוק זה עכ"ל, עוד לא זכיתי להבין קושית הרב לח"מ לפי פירושו, דהרי רש"י ז"ל בד"ה לזורק וז"ל: הדם דזריקה נמי איתרביא במכילתא מדם זבחיך, א"כ הוי מפורש בתורה, והאמת שדברי הלח"מ צריכים ישוב וגם דברי הרב פ"ח ז"ל

, יב) עוד ראיתי לכת"ר שהביא מהגאון חת"ס ח"ו סי' ס"ב דמקשה מרבא ארבא לשיטת רש"י וכו' ואחהמ"ר לא ידעתו מה מקור לקושיתו הלא רש"י ז"ל בחולין לא גריס כל כמה דלא זריק עי"ש בד"ה הת"ס וכו' ודו"ק

יג) עוד הביא לנו כת"ר קו' הרמב"ן והריטב"א ע"ד התוס' ב"מ דף י' ע"ב ד"ה דאמר לישראל וכו' דכתבו דכי בעל אח"כ לוקה, דאיך לוקה והלא הוי הת"ס דאפשר דלא יבעול ונמצא דהוי כל"ת דיש בו קו"ע דלא לקי למאן דתני בטלו ולא בטלו ע"כ, ואחה"מ ל"ז להבין קושיתם דההיא דל"ת שיש בה קו"ע שאני שבשעה שמבטל העשה אינו עושה העבירה אלא שמבטל התיקון ובזה לא שייך התראה משא"כ גבי כהן הבועל גרושה בשעת הבעילה הוא עושה העבירה