ויוסף שאול (אלישר) קד

דמשמע ליה דההיא פלוגת' דריו"ח ור"ל (מכות ט"ו ע"ב] באוכל ככר זה היום ולא אכלו דלריו"ח ס"ל דלא לקי משום דהוה לשב"מ ולר"ל משום דהוי הת"ס דלריו"ח אפי' בכה"ג הוה לקי משום הת"ס אי לאו טעמא דהוה לשב"מ ומזה מבואר דסיבר הנוב"י דנשבע שאוכל ככר זה היום הוי לאו המפורש בתורה על הספק ואמטו להכי לוקה אי לא הוה טעמא דאין בו מעשה, ואני תמה דהלא ע"כ עיקר הלאו דשבועת ביטוי המפורש בתורה הוא על הודאי דהיינו בנשבע לאכול ככ"ז לאלתר דהוי התראת ודאי דע"כ לא פליגי ריו"ח ור"ל אלא בנשבע לאכול ככ"ז היום דכל היום יש לו זמן לקיים שבועתו ושפיר הו"ל הת"ס דומיא דההיא דחולין פ"ג ט"א גבי ולא תותירו שפירש"י שם ד"ה בא הכתוב: דהת"ס היא דכל אימת דאתרו ביה מצי אמר אכתי ליליא הוא עי"ש, והוא הדבר. בנשבע שאוכל ככ"ז היום דכולא יומא זימניה הוא משא"כ בנשבע לאכול ככ"ז לאלתר הוי שפיר התראת ודאי וכיון שיש להעמיד הלאו במקום ודאי אין מקום להעמידו בספק ע"ד מה שכתבו התוס' ב"מ דף ס"א ע"א ד"ה לעבור עליו וכו' וז"ל וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל וכו' אבל כי מוקמינן ליה לכובש ש"ש באם אינו ענין לקי שפיר עי"ש, וה"נ כאן כיון דמצינן לאוקמא ללאו בגוונא דהתראת ודאי באוכל לאלתר דהוא שייך בו מלקות אי לאו מטעמא דאיב"מ מוקמינן ליה בכה"ג ולא בקובע זמן דומיא דאכלתי ולא אכלתי דמיירי בלא קבע זמן וא"כ אם איתא לחי' זה דהנוב"י ז"ל דמ"ש ריו"ח הת"ס ש"ה הוא דוקא היכא שהלאו מפורש בתורה עה"ס הלא לאו דשבועת ביטוי באוכל ולא אוכל אינו עה"ס ולא הי"ל לריו"ח לפלוגי אר"ל באוכל ככ"ז היום דאינו לוקה אטעמא דאיב"מ דאפילו מטעמא דהת"ס לא היה לוקה אליביה, ומזה מבואר דלד' ריו"ח אין שום חילוק בזה אלא שאפילו היכא דיש להעמיד קרא בודאי עכ"ז היכא דיש הת"ס שפיר הוי התראה ולקי וההיא באוכל ככ"ז היום דלא לקו משום דהוי לאשב"מ ולר"ל משום דהוי התראת ודאי

, ז) ואין מקום להקשות מסו' דשבועות דכ"א ע"א דפריך אלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל האי מי לקי והא איתמר שבועה שאוכל ככ"ז היום וכו' דמשמע מזה דקרא מיירי באוכל ככ"ז היום דהוי הת"ס, די"ל דכיון דהתם קיימינן לריו"ח דאמר לשוא לשוא ב' פעמים וכו' א"כ הקושיא היא מריו"ח עצמו דאתו עלה משום לשאיב"מ ולטעם זה אין חי' בין אוכל לאלתר לאוכל ככ"ז היום דבתרויהו אם לא אכל הוה לשאיב"מ ופטור, ועיין בשבועות ד' ג' ע"ב דפריך הגמ' אלא אוכל ולא אכל אמאי לאו שאין בו מעשה הוא כוי ומדלא פריך והא הת"ס הוא מבואר דמשמ"ל דקרא איירי באוכל לאלתר דהוי התראה ודאי והוא ממש כדברינו

ח) ואל תשיבני מדברי הירושלמי בפ"ג דשבועות הביאו הרמב"ן ז"ל במכות ט"ז שהביא פלוגתא דריו"ח ור"ל בנשבע שאוכל ככ"ז היום בשיטה מהופכת מתלמוד דידן דלריו"ח טעמא משום הת"ס ולר"ל משום לאו שאיב"מ וקאמר מאי נפקא מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאין ראוי לקבל התראה פטור ואין תימר משום דל"ת שאיב"מ הרי יש בו מעשה ע"כ ואם איתא דיש חילוק בין אוכל לאלתר לאוכל היום, אמאי לא אמרו נפ"מ זה עצמו דלמ"ד משום הת"ס באוכל לאלתר אין כאן הת"ס ולוקה, ולמ"ד משום לאו שאיב"מ פטור דזה אינו דהש"ס רצה למצוא נפקותא בדין זה עצמו דאוכל ככ"ז היום

ט) אולם לכאורה יש מקום להשיב מדברי