ויוסף שאול (אלישר) ק

לדחוק שם בדברי הריטב"א שאין כוונתו כלל לומר דרבא סובר התראת ספק שמיה התראה אלא עיקר כוונתו ליישב את הסוגיא דב"מ אף אליבא דרבא דסובר דקדש אינו לוקה, אבל אין ה"נ שהסוגיא דהתם דסברה דהתראה ספק שמיה התראה לא הוי כרבא דסובר בחולין כמ"ד לא שמיה התראה, ונמצא דרבא עצמו שפיר סובר לדעת הריטב"א דאף אם בעל אח"כ אינו לוקה כלל על הקדושין

ומדי דברי בזה אמרתי לבאר גם את דברי הר"ן בשלהי נדרים באשה שאמרה טמאה אני לך שהקשה שם דאיך היא מותרת למשנה אחרונה ותפ"ל דמיד כשאמרה טמאה אני לך הרי שווייה אנפשיה חתוכה דאיסורא וא"כ איך התירוה חכמים משום שמא עיניה נתנה באחר ותירץ דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואמרינן דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה ונמצא דבשעה שנבעלה פנויה היתה ומשו"ה שרי לבעלה ועפי"ז כתב הר"ן דכי אמרינן הכי דוקא באומרת טמאה אני לך שנאנסתי ולכשר נבעלתי אבל באומרת טמאה אני לך שנאנסתי מנתין או מממזר אינה מותרת לבעלה ואינו במשמע עכ"ל. ועיין בחת"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ח שהקשה דאיך אפשר לומר כן והא לקמן מביא הגמ' עובדא בההיא אתתא דכל יומא דתשמיש מיקדמה משיא ידיה לגברא יומא חד וכו' אמר לה הדא מילתא לא הוות האידנא אמרה לו א"כ חד מן נכרים אהלויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא מנהון אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית בה ממשא ומבואר שם בתוס' ובר"ן דמיירי דוקא באשת כהן דאיל"ה אין לך אונס גדול מזה שסברה שהוא בעלה וא"כ איך היא מותרת לו משים טעמא דעיניה נתנה באחר והלא נכרי פסלה ודאי מן הכהונה אף אם היא פנויה, ומביא שם החת"ס חדוש גדול מראב"ד דקהלתו וז"ל: דבהני עובדא דאהלוי' ונפטווי' לא שוויה נפשה חתיכה דאיסורא דהיא לא החליטה שנבעלה לפסול כלל כי תלתה בבעלה והוא הרי לא האמין שנבעלה כלל ולזה לא צריכה לדברי הר"ן כלל שעקרוהו רבנן קדושין מינה עכ"ל ועיי"ש בחת"ס שהסכים לזה וכתב ע"ז ודפח"ח

נמצינו למדים מזה כלל חדש דלא אמרינן שווי' אנפשיה חד"א אלא בכה"ג שלפי דבריו הרי הדבר אסור עליו משא"כ בכה"ג שהאיסור יוצא מדברי שניהם לא אמרינן כלל דשווי' אנפשיה חד"א, ולענ"ד צ"ע דלהדיא מוכח איפכא מגמ' כתובות דף ט' ע"א דאמר התם ר' אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו משום דשוויה אנפשי' חתיכה דאיסורא ופריך עלה בגמ' ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון ותרצו ע"ז בגמרא לא צריכא באשת כהן ואי נמי באשת ישראל וכגון דקביל בה אבוה קדושין בפחות מבת ג' שנים ויום אחד ועיש"ה בתוס' ד"ה ואי שהקשו דאכתי איכא ס"ס דספק מוכת עץ ספק דרוסת איש ואת"ל דאינה מוכח עץ מ"מ ספק תחתיו ספק אין תחתיו ובאשת ישראל ספק באונס ספק ברצין ותרצו דאע"ג דמוכת עץ שכיחא כמבואר בלאו נערות מ"מ אם איתא דמוכת עץ היא היתה טוענת כיון דאין שום גנאי בכך ומדלא טענה אין להסתפק בכך עכ"ד הרי להדיא דאע"ג שלדברי שניהם היא מותרת דהא משום טענת הבעל לבד אינה אסורה לו כיון דאכתי איכא ס"ס וכן האשה מכחשת ואומרת שלא נבעלה כלל ואפי"ה אמרינן דמ"מ יוצא שפיר האיסור מדברי שניהם והיא נאסרת עליו ומוכח מזה דלא כהחת"ס הנ"ל

ומה מאד רבתה שמחתי כשמצאתי עוקר נדון