ויוסף שאול (אלישר) י

בדין קוץ וממון דאפילו דלית בהו סכנה כ"ש במעין וכמ"ש מהרש"א, ועיין להרב פלפולא חריפתא על דברי הרא"ש שגם על דבריו יש לפלפל

דף י"ג ע"א תוס' בד"ה אבל מהנה שרי וכו' ור"ת פירש דודאי כל מהנה אסור לבד מהכא וכו' וקשה דא"כ מאי כ"ש דקאמר ריו"ח נהנה אסור מהנה לא כ"ש כיון שבאותה הנאה יש בזיון לעכו"ם ונראה דריו"ח סובר כיון דמהנאה זאת עושין צרכי ע"ז כמ"ש התוס' ד"ה נהנין (דף מ"ד ע"ב) לא חשיבי בזיון

ע"ב רש"י בד"ה אלמלא וכו' עיין הגהות ב"ח שהגיה והשתא דשקלי מבעלי בתים קשיא לן מר' ירמיה ע"כ, ולא אדע אמאי מקשה רק מר' ירמיה ולא גם מר' יעקב והגמ' אמרה אלא הינהו היכי זבון והיה לו להגיה גם על ר' יעקב

דף י"ד ע"ב עיין רש"י בד"ה בהמה גסה וז"ל מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת עכ"ל, והיינו להס"ד דהגמ' ובד"ה עגלים וסייחים כתב ואיכא למיחש לשאלה ולשכירות ולנסיוני והיינו להמסקנא ולא הבינותי ההכרח לשנות מדבור לדבור

תוס' בד"ה אמר רב וכו' ולמאי דהדר ביה רב ניחא עיי"ש, נראה לי בכוונת דבריהם למאי דהדר ביה רב מן הדין מותר למכור להם בהמה דאין לחשוד לרביעה כיון דחס על בהמתו אבל עכ"ז אם יש מקום שנוהגים שלא למכור משום חשד שמא שכנו או חברו ירבעה אסור וגם לגבי כותים אפילו דאין לחושדם ברביעה עכ"ז אם יש מקום שנהגו איסור משום דמוכרים אותה לעכו"ם, כמ"ש לקמן אסור ואין צורך למ"ש מהר"ם באריכות

דף ט"ו ע"ב תוס' בד"ה והרי כלים וכו' ושמא י"ל דהוה ס"ד דמקשה דהכא נמי יש צד לתלות שלצורך שנה אחרת הוא קונה ואפי"ה אסור עכ"ל, וקשה דא"כ רב אשי אמאי לא הקשה מהמשניות שב"ה התירו וכי סתם לן תנא כב"ש? ונראה לי דרב אשי סבר כדברי רבה שחילק בין מצווה ואינו מצווה דבאינו מצווה אפילו שהתליה היא בדבר קל כגון לשחיטה זבנה דלמה ליה לקנות פרה חורשת דדמיה יקרים לשחיטה אבל כיון דאינו מצווה תלינן ביה, אבל במצווה כגון שבת צריך לתלותו בדבר יותר חזק וע"ז מתקיף רב אשי מכלים דהוי תליה בדבר קל דמה לו לקנות כלים לשנה האחרת, אבל כיון שאינו מצווה היה לו להתיר ולזה כיוונו התוס' באומרם שלצורך שנה האחרת הוא קונה, אבל רב אשי סבר דתליה בשחיטה הוי חזקה כמו בהוברה דאין אדם יכול בכל שעה למצוא קרקע כחפצו וגם פרה כזאת לא ימצא בכל עת והוי תליה בדבר חזק ולא תלוי במצווה ולא מצווה, וע"ז תירץ כל היכא דאיכא למתלי וכו' אבל כלים הוי תליה בדבר קל ובזה סרה קושיית מהר"ם מעל התוס' את זה למדתי מתוס' רבינו אלחנן

דף ט"ז ע"ב תוס' בד"ה רב אשי וכו' דאי ס"ד דארי חיה דקה וחיה דקה אסורה וכו' עיי"ש דבריהם צריכים ביאור ועיין מהרש"א דהצריך דבריהם בצ"ע ועיין בס' לחם סתרים שהקשה ערימה של קושיות על דבריהם ואני אוסיף עוד להקשות על מ"ש וחיה דקה נמי אסורה וכי היה ס"ד דמותרת והלא בפירוש קתני במתני' וכל דבר שיש בו נזק אסור וחיה דקה בכלל כי ע"כ נ"ל לפרש דבריהם דהיא גופא קשיא להו דבשלמא אי ארי חיה גסה ואשמועינן ברישא דחיה גסה דיש בו נזק אסורה ואתא וכל דבר שיש בו נזק לאתויי חיה דקה שפיר אבל אי ארי חיה דקה ושמעינן מינה דחיה דקה נמי אסורה א"כ למה לי הסיפא וכל