ויזרע יצחק יג

וראשו בין החיות במתניתא תנא סנדלפו"ן שמו וגדול מחבירו ת"ק שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לרבו עכ"ל וז"ש הן האדם היה כאחד ממלאכי השרת הוא סנדלפו"ן הנקרא אחד ורמז פ"ר אחד פ"ר גימטריא סנדלפו"ן שהוא נקרא אחד והרמב"ם בפ"ו מהלכות תשובה כתב רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק ורשות בידו וכו' הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו וגו' כלומר הן מין של אדם היה יחיד מכולם וכו' שיהיה הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו וכו' יע"ש וא"ל דאברהם נקרא אחד שנאמר אחד היה אברהם כשם סנדלפו"ן הנקרא אחד וכן אח"ד הי"ה אברה"ם גימטריא סנדלפו"ן ע"ה ובזוהר פרשת וישלח דף קס"ו וז"ל דההוא מלאכא דממנא על צלותהון דישראל סנדלפו"ן שמיא נטיל כל אינון צלותין ועביד מינייהו עטרה לחי העולמים ואוקמוה וכ"ש צלותהון דצדיקייא דקודשא ב"ה איתרעי בהו ואתעביד עטרא לאתעטרא וכו' יע"ש

הן האדם היה כאחד ממנו וגו' א"ל כמ"ש בש"ר פ' ט"ו סי' ח' הן עם לבדד ישכן מהו הן כל האותיות מזדווגין חוץ משני אותיות הללו כיצד א"ט הרי עשרה ב"ח הרי עשרה וכן על זה הדרך נמצא ה' לעצמו וכן אות ן' אין לה זוג י"צ הרי מאה וכו' נמצא ן' לעצמו אמר הקב"ה כשם ששני אותיות הללו אין יכולים להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמם כך ישראל אין יכולים לידבק עם כל האומות אלא לעצמם מופרשים שאפילו מלך גוזר עליהם לחלל את השבת ולבטל את המילה או לעבוד ע"א הם נהרגים ואין מתערבים בהם שנאמר הן עם לבדד ישכן וכו' יע"ש וה"נ הן האדם וגו' וכמ"ש הרמב"ם שהבאתי בסמוך רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה וכו' שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם וכו' שיהיה הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו וכו' יע"ש וזשה"כ הן האדם וגו' כמו ששני אותיות אלו הם לעצמם ואין מזדווגים כך האדם לעצמו שעושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו

ועתה פן ישלח ידו וגו' אמרו רז"ל אין ועתה אלא תשובה וכו' וכתב מהרי"א ז"ל בפסוק ועתה ישראל כי בהיות האדם נאחז בסבך הפ' היה וחיילותיה שגימטריא תפ"א וגימטריא ועתה תפ"א וזה אמרו אין ועתה במספר שהוא שם הפ' אלא תשובה דבזה מכניעם ומבטלם ובתשובה מייחד הקב"ה והרמז ועתה ו' רמז לז"א עת היא מלכות לחברם עם ה' עילאה וזהו התשובה דבזה מבטל פ' וכחותיה שהם תפ"א כמנין ועתה וכו' יע"ש ובזוהר מקץ דף קצ"ח בפ' ועתה ירום ראשי וגו' רי"א הא אתמר עת איהו דרגא עילאה ומאן ההוא עת דא ה"א ואיקרי עתה ו' ועתה דדא איהו וב"ד וכו' וא"ל כי סוד רחל אחוריי' דיסוד דאימא רבוע הפשוט ע"ב ורבוע המילוי קס"ו שניהם גימטריא רחל שמשם עיקר הארתן כמ"ש בפסוק ויחדיו יהיו תמים וגו' ע"ש וארבע שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דפנים גימטריא רל"ב עם רחל גימטריא עת כי חדוד ארבע שמות עסמ"ב דפנים וב' אחוריי' דיסוד דאימא ע"ב וקס"ו הם גימטריא עת נמשכים אל המ' ה' הרי עתה ועי"כ ו' וה' יתחברו והם מכניעים ומבטלי' תפ"א דקלי' פ' וחיילותיה

ועתה פן ישלח ידו ולקח וגו' וחי לעולם בשבת דף נ"ה תניא אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה וכו' ונראה דקרי לה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס וכה"ג אמרינן בפ"ק דע"ז גבי מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' ואמאי קרי לה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס ע"ש אלמא אפילו מצוה שהיא בקום עשה קרי לה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס ע"ש אלמא אפילו מצוה שהיא בקום עשה קרי לה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס וכ"ש מצוה זו שהיא בשב ואל תעשה ואין בה חסרון כיס וז"ש מצוה קלה צויתיו ועבר עליה בקום עשה

ואפשר עוד לפי מ"ש רבינו ישעיה בפסוק ועתה פן ישלח ידו וגו' וכי עד עתה לא אכל מעץ החיים והלא הרשה אותו מכל עץ הגן אכל תאכל י"ל דעץ החיים הוא רפואה לעץ הדעת והרפואה מועלת לחולה לרפאותו ולא להגין עליו שלא יחלה משל למי ששתה סם המות השקוהו צרי וירפא אבל השקוהו תחלה צרי ואחר השקוהו סם המות ימות וכ"כ התו' יע"ש וא"כ אפשר דמשו"ה ס"ל דמ"ש ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וגו' אינו לשון אזהרה אלא דעץ הדעת הוא סם המות והאוכל ממנו ימות והקב"ה חס על אדם הראשון יציר כפיו והזהירו שלא יאכל ממנו פן ימות וא"כ איך אמר ועתה פן ישלח וגו' כיון שעץ החיים הוא רפואה לעץ הדעת למה מנעו מלאכול ממנו ואכל וחי לעולם וז"ש למה קנסת מיתה וכו' וא"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה מצוה קלה לטובתו שלא ימות צויתיו ועבר עליה

ובב"ר פרשת בא סי' ו' אמרו וז"ל ועתה פן ישלח ידו אר"א בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה ועתה ואין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל וגו' ההוא אומר פן ואין פן אלא לאו אמר הקב"ה ישלח ידו ואכל גם מעץ הדעת אתמהא ואם אוכל הוא חי לעולם לפיכך וישלחהו ה' וגו' וכתב הרב יפ"ת דעץ חיים הוא ענין עץ הדעת והאוכל אותו יחיה לעד ולפי שהאדם סרב בתחלה נעל הקב"ה בפניו דרך התשובה יע"ש ולפי דברי הרב יפ"ת אתי שפיר דעץ חיים הוא רפואה לעץ הדעת שהוא סם המות ולפי שסרב לשוב בתשובה קנסו ומנעו מלאכול מעץ החיים שהוא רפואה ואפשר שז"ש מצוה קלה צויתיו ועבר עליה דהיינו התשובה שהיא מצות עשה קלה כמו שאמר הכ' כי קרוב אליך הדבר וגו' וכתב היפ"ת דרמז תשובה במלת ועתה לפי שבעל התשובה הוי כאדם חדש ואין זה החוטא וז"ש ועם נברא יהלל יה אלו בעלי חשובה לזה רמז במלת ועתה שאין האדם נדון אלא בשעתו והרי הוא כנברא עכשיו ועוד לפי שבתשובה אדם קונה עולמו בשעה אחת יע"ש ואפשר לומר ועתה זו תורה כדאמרינן בפ"ק דמגילה עתה באתי וכו' בשם ריב"א על התורה דכתיב בה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' ע"ש ונראה הטעם דנרמזה התורה במלת ועתה לפי דבכל שעה חייב האדם ללמוד כמ"ש עת לעשות לה' הפרו וגו' שכל הקובע עת הפר תורה ז"ש קבעת עתים לתורה דאין לעשות עת קבוע אלא בכל שעה הוא עת ללמוד תורה וז"ש ועתה וגו' וא"כ א"ל לפי שהתורה נקראת עץ החיים דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' דנמשלה לעץ חיים שבגן שהיא רפואה לעץ הדעת שהוא סם המות לזה פתח לו פתח רפואה ע"י התורה

לא ידון רוחי וגו' ר"ת לי"ר עמ"ש המקו' הרש"מ על פסוק ותבטחי ביפיך ותזני על שמך שארז"ל כל האומר רחב מיד נקרי וה"ס גדול כי יש קלי' אחת המפתה לבני אדם לזנות ושם הקלי' לר"י סוד לא"ה רח"ל יעק"ב כי יעקב בטל אותה קלי' ופ"ד שנים לא ראה קרי וז"ס הפסוק ותזני על שמך דהיינו על ש' ר' ועל מ' ל' ועל ך' י' הרי שם הקלי' לי"ר ורמז להם הנביא שהקלי' החליקה אמריה שחטאו בזנות וע"ז הוכיח אותם הנביא ע"כ וזה רמז הפסוק כי רגליהם לרע ירוצו ר"ת לר"י קלי' זו שלטה בהם לזנות הנקרא ר"ע ורגלים ולזה נאמר רגלי חסידיו ישמור וגו' וזהו ל"א י"דון רוחי ר"ת לר"י ששלטה בהם. ואפשר לרמוז כי אותיות שאחר שמך תנ"ל