וידבר דוד צב

שאמר תחלה ומצאתי אותם הרוגים סחובים ומושלכים דמשמע שהכירם יפה בטביעות עינא שהרי הוא מדבר בהם בדרך ידיעה דתיבת אותם מורה שהם ידועים לו בלא סימן דארוך וגוץ שעדיין לא הזכירה דאל"כ הכי הו"ל למימר ומצאתי יהודים הרוגים סחובים ומושלכים אחד ארוך ואחד קצר ומדלא קאמר הכי ש"מ דבטביעות עינא הכירם וא"ת כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ניחוש להחמיר וכו' י"ל דשאני הכא דלשון העדות משמע טפי להקל מלהחמיר משו"ה לא מחמרינן אלא אמרינן שהכירו הגוי יפה בטביעות עינא כמשמעות לשון העדות עכ"ל, והביא ראיות ע"ז מן הפוסקים עש"ב, א"כ בנד"ד נמי דמשמע מלשון העדות הנז' שהכירוהו בטביעות עינא כמ"ש ומשמע לשון העדות להקל מלהחמיר אזלינן לקולא: ואע"ג שמר"ן ז"ל בסוף התשו' הנז' כתב וז"ל ואעפ"י שיישבתי דאפשר לומר דבטביעות עינא הכירוהו איני רוצה לסמוך ע"ז בערוה החמורה אכן אם יסכימו שני חכמים מפורסמים בהוראה להתיר גם אני נעשה סניף להם עכ"ל, מ"מ מצאנו ראינו להרב כנה"ג ז"ל סי"ז הגהט"ו ס"ק של"ב שהביא דברי מר"ן הנז' וגם הביא סוף דבריו הנז' וכתב עליו וז"ל וכבר היה מעשה זה שנתים בעירנו זאת קושטא יע"א והוריתי להקל כדברי הרב ז"ל מאחר שראינו הרב כמהראנ"ח ז"ל בתשובותיו סי' ע"ר בנדון קרוב לזה הסכים לסברת הרב ז"ל גם מורי הרב ז"ל הסכים להקל הרי נתקיים דברי הרב ז"ל שכתב אכן אם יסכימו ב' בעלי הוראה גם אני נעשה סניף להם ע"כ והותרה האשה בפומבי באמבוהא דרבנן תקיפי ארעא וכו' ובסו"ד כתב וכל המורה להקל כדבריו רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל, ועוד הביא הרב כנה"ג ז"ל דברי מהר"ש יפה ז"ל שכתב דמדברי הרא"ם ז"ל סי' ט"ל יראה דלא חיישינן להך ספיקא אם הכירוהו בטביעות עינא או לא וא"כ לנד"ד נמי יש להקל כנ"ל ועדיפא מזו איכא למשמע מדברי הפוס' ז"ל דבנד"ד אפי' הכירוהו ע"י בגדיו מהני והוא שכתב מהרימ"ט ז"ל תשו' אה"ע דמי שיצא לדרך לבוש במלבושיו ונמצאו המלבושים ההם אגבא דגברא מיתא בהא ודאי אף מאן דחייש לשאלת כלים כה"ג לא חייש דלאו בשופטני עסקינן שישאלו כלים שעליהם וישארו ערומים בדרך ולאחלופי לא חיישינן דהם דברי בטלה עכ"ל, והביא דבריו הנז' הרב פני משה ח"ב סי' י"א וכתב עליהם ולדעתי הפעוט מהר"ם מפדואה בתשו' סי' ל"ו הוא מדעת זו כאשר הוכחתי בתשובתי ח"א סי' ט"ו ואף שמפשטיות דברי קצת אחרוני זמנינו שבתשובותיהם נראה דלא התירו מטעם זה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכו' וסיים הרב הנז' דע"י ספק ספיקא כסברת הפוס' הסכים להתיר והסכימו עמו ב' רבנים עש"ב, א"כ נד"ד נמי איכא ספיקי טובא ספק הכירוהו בטביעות עין ואת"ל דע"י בגדיו הכירוהו דילמא הלכתא כמ"ד לא חיישינן לשאלה ואת"ל דחיישינן לשאלה דילמא הלכתא כמהרימ"ט ומהר"ם מפדואה והרב פ"מ וב' רבנים שהסכימו עמו דבכה"ג שהוא בדרך שנמצאו עליו הכלים שהיו עליו קודם מותו וכדמשמע מדברי הגויה שאמרה בעדו באוועיה לא חיישינן לא לשאלה ולא לאחלופי ואת"ל דחיישינן לשאלה וכו' דילמא הלכתא כמהר"ש יפה ז"ל ומהר"ם ז"ל דלא חיישינן אם הכירוהו בטביעות עינא או ע"י כלים דודאי יש להקל וכ"ש בהצטרף סברת רבנן סבוראי הנז"ל הלא המה מהרא"י ז"ל ומהר"ם גאלנטי ז"ל והמבי"ט ז"ל דסברי מרנן דכגון נדון דידן ששהתה כמה שנים פקע מינה איסורא דאורייתא הא ודאי דתולין להקל: