וידבר דוד צא

וסיפא דקתני אבל אמר אחד מעיר פלוני מת מחפשין באותה העיר הוא שרצה להשמיענו שאפילו לא הזכיר שם כלל יש תקון ע"י חפוש שלא יצא משם אלא הוא ומ"מ בזה שלא הזכיר שם כלל אין תקון אם יצאו אחרים שכמו שיצא זה יצאו אחרים ורבינו ישעיה אשמעינן שאפילו יצאו משם אנשים הרבה אם הזכיר שמו אעפ"י שלא הזכיר שם אביו יש תיקון ע"י חפוש שלא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא ודין התוספתא ודין רבינו ישעיה צדקו יחדיו ולא סתרי אהדדי וזה נראה פשוט וברור עכ"ל: שמעינן מהכא דאפילו לדברי רבינו ישעיה ז"ל שמצריך שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו כמ"ש אם הזכירו שמו ושם עירו ע"י חפוש באותה העיר שלא נעלם ממנה כ"א זה מהני לכ"ע והכא בנד"ד נודע לנו בבירור שלא נתעלם שום אדם מישראל מתושבי עי"ק טבריא ת"ו מיום שנתעלם מאיר מהיום הנז' עד היום הזה ועד בכלל וכיון שכן נראה פשוט שיש להתיר אשתו בלי שום פקפוק והגם שהרב מהרח"ש ז"ל מסתפק בענין החפוש אם הוא משעה שיצא זה או קודם מ"מ בנד"ד שהזכירה זמן הריגתו מזה שמנה או יו"ד שנים שהיה מעשה הנז' אין להסתפק כלל דלא בעינן חפוש אלא מזמן הריגתו וכמ"ש הרב הנז' ז"ל הוא עצמו בסי' כ"ג ומ"ד כעין נד"ד וכיון שכן שהזכירה שמו ושם עירו ושם מלאכתו ושהיה רגיל אצלם ונודע בעי"ק טבת"ו שהיא שם עירו שלא נתעלם שום יהודי מזמן שיצא הר' מאיר הנז' ועד היום והיום בכלל וגם ידוע הוא שמאיר הנז' הוא שהיה רגיל לילך למכור סחורה בכפרים הנז' אין לספק כלל שזה הוא מאיר בעלה של העגונה זו: אך עדיין יש להסתפק במה שאמרה הגויה הנז' וציבנא ליהודי מדבוח וערפנא באיין הווא הדא מאיר פי אוואעיה בעדו ע"כ, ויש להסתפק אם הכירוהו בטביעות עינא או ע"י בגדיו שאמרה פי אוואעיה בעדו וידוע הוא דהכרה ע"י כלים לא מהניא ולא מדי כמ"ש מר"ן הש"ע סי' י"ז ס' כ"ד וז"ל אעפ"י שיש להם סימנים מובהקים ביותר בכליו אינם כלום וחיישינן לשאלה עכ"ל, ואפילו את"ל דבטביעות עינא הכירוהו אכתי יש להסתפק דדילמא לאחר ג' ימים שמת הכירוהו ולא מהני כמ"ש מר"ן סכ"ו שאין מעידין עליו אלא א"כ מצאוהו תוך ג' ימים להריגתו וכו' ע"ש: ברם המדקדק בדברי הגויה הנז' יראה ויבין שמדבריה ניכר שהכירוהו בטביעות עין והוא ממה שאמרו וציבנא ליהודי מדבוח וערפנא באיין הווא הדא מאיר מוכח מזה דבטביעות עינא הכירוהו ולא היו מסופקים בו כלל דאם היו מסופקים אם הוא מאיר הנז' הרגיל אצלם אם לאו היה לה לומר וציבנא יהודי מדבוח וערפנא באיין הווא מאיר מן אוואעיה, אלא ודאי ממה שאמרה ליהודי מדבוח שכבר הזכירו אותו מקודם וגם אמרה וערפנא באיין הווא הדא מאיר מוכח דבטביעות עינא הכירוהו ומה שאמרה אח"כ באוועיה בעדו ולחרמייא כאנו ווקפין באב אל מגרא באה להראות לנו שלא עבר זמן מה שמת ואז ראוהו אלא תכף שנהרג עדיין לא הפשיטו בגדיו מעליו ראוהו הא ראיה שגם ההורגים אמרה שעדיין הם עומדים בפתח המערה וכה"ג כתב מר"ן ז"ל בתשו' סי' ז' וז"ל ומיהו אפשר דלא נתכוון לומר שלא הכירם אלא ע"י סימנים הללו דבלא"ה הכירם בטביעות עינא אלא שבא להוסיף סימנים אחרים שאחד היה ארוך ואחד היה קצר והכי דייק ממה שכתוב במעב"ד