וידבר דוד פט

הנז' לא להתיר ולא להעיד מסל"ת מקרי: וגדולה מזו ראינו להרב שער אשר ז"ל באה"ע סי' ה' שכתב כל שלא הבין הגוי שעל המיתה נתכוונו לשאול הימנו מסל"ת מקרי אפי' שאלינן ליה פלוני והביא ראיה ע"ז ממ"ש הרב מ"ב סי' ק"ט על ישראל ששאל לגוי איה היהודי שהלך עמך לפדות את בנו ועי"ז השיב הגוי שמת ולא פדאו ועכ"ז חשביה הרב מ"ב הנז' מסל"ת כיון שלא שאל אליו אלא על הפדיון אם נפדה ולא על המיתה וההריגה, הרי לפנינו שהגם שפשט שאלת הישראל מורה ובא על פרט ההריגה שהרי קאמר איה היהודי שהלך עמך עכ"ז חשביה הרב מסל"ת כיון דסמך ליה לפדות את בנו אמרינן דלאו על ענין ההריגה שאיל ליה וגם הגוי לא על ההריגה הבין כיון דחזינן דתחלה השיב על הפדיון ואח"כ קאמר מסל"ת שנהרג ועוד הביא ראיות ע"ז עכ"ל, א"כ כ"ש לנדון דידן שלא היתה שאלת ישראל לגויה הנז' על היהודי כלל אלא על מקומו והשיבה אותו שמקומו טבריה ואח"כ חזרה ואמרה כל המעשה הנז' בלי שום שאלה מסל"ת גמורה תקרי: ועוד בה דמהר"י סמוט הנז' ז"ל כתב בסו"ד וכיון שהיא ספקא דאורייתא אי מקרי מסל"ת אי לא אזלינן בה לחומרא עכ"ל: הנה הרואה יראה להרב כמהרי"ט ז"ל ח"א סי' קל"ט שכתב שאם עבר על הנעלם י"ב חדש ולא נודע איו יצאת אשתו מכלל איסור דאורייתא והגם דהרבה מן הפוס' חולקים עליו עכ"ז אפשר דבנ"ד כ"ע יודו דנפקא לה מאיסורא דאורייתא וכמ"ש מוהרא"י בכתביו סי' קל"ט וז"ל כיון דעבר על המת זמן רב מהעלמתו ונשתכח זכרו והוא בחזקת מת בפי העולם אז יצאת אשתו מכלל איסורא דאורייתא ואיסורא דרבנן הוא דרביע עלה והביא דבריו הנז' הרב חוט המשולש בסי' י"ב בפסק הלכה וכן הביא ג"כ משם מהר"ם גאלנטי ז"ל וז"ל אך נראה לי לסמוך ע"ז בעבור עליו ב' או ג' שנים וחזקה אפי' היה בסוף העולם היה נשמע קולו ובזה נפקא מאיסורא דאורייתא וכל ספיקא דאיכא בהך סהדותא דיינינן לקולא עכ"ל, א"כ נד"ד נמי שנתעלם ההרוג הנז' זה קרוב ליו"ד שנים ונאבד זכרו ובפי הכל מת הא ודאי יצאה אשתו מאיסורא דאורייתא וכמ"ש הרבנים הנ"ל וכפי זה אפי' הרב כמהר"י סמוט הנז' ז"ל אזיל ומודה בנד"ד וכ"ש בהצטרף כל הני טעמי תריצי הנ"ל מראש וע"ס אמינא ולא מסתפינא דכו"ע מודו דמסל"ת גמורה היא: אמור מעתה מצוה עלינו לעיין בכמה ספיקי דנפלי בהאי סהדותא, חדא דקאמרו מאיר סתם ולא הזכירו לא שם אביו ולא כנוי משפחתו ויש לדוחה לדחות דכמה מאיר איכא במתא והגם שהזכירה שם עירו וכמה מרבוותא דס"ל דסגי בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו וכן כתב מהרשד"ם בסי' מ"ג שכן נהגו בתי דינין שבעי"ת סאלוניק יע"א להתיר בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו והעיד שכך קבל מרבו מהר"י טאיטאנאק זלה"ה מ"מ הרואה יראה שמהרח"ש ז"ל בשאלה ו' מחמיר ומצריך שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו והוא שאחר שהביא דברי מהרשד"ם הנז' כתב וז"ל מ"מ קשה הדבר מאד להקל נגד כמה אריותא דס"ל ששלשתן בעינן שמו ושם אביו ושם עירו וגם האחרונים ז"ל תפסו עיקר כדברי רבינו ישעיה האחרון ז"ל דס"ל הכי וכן הביא ג"כ משם מהריב"ל ז"ל שדברי רבינו ישעיה הם יתד בל תמוט עכ"ל עש"ב, א"כ בנד"ד נמי שלא הזכיר שם אביו יש לנו להחמיר כדברי הר"י הנז' ז"ל: